תבוא מארה - ביאור
סליחה על הטרחה, אבל לא הבנתי היטב את התשובה שקיבלתי לשאלה ששלחתי.
וזה הנוסח:
-----
שאלה:
ראיתי שאפשר לצאת באמצעות עניית אמן גם ע"י מי שמחויב בברכה מדרבנן גם כאשר אני מחויב בה מן התורה. כלומר, גם אם אישה תברך ברכת המזון בקול ואני אענה אמן. אני אצא מהברכה (היה נשמע שזה אפילו לכתחילה, כי זה כאילו מוציא בפיו ממש) האם דין של "תבוא מארה למי שאשתו וכו'" שייך גם כאשר אני עונה אמן? האם זה משתנה כאשר אני יודע או לא יודע את הברכה?
תשובה:
כן, כי חז"ל לא רצו לעודד מציאות זו, שהגבר או האבא, שהם אמורים להיות דוגמה, הם בורים ולא לומדים את הברכה, אלא סומכים על הבן או העבד או האשה.
-----
לא הבנתי האם התשובה מוסבת על חלקה הראשון או השני של השאלה.
האם כאשר הגבר יודע את הברכה היטב, אך אישתו רוצה לברך (רק לפעמים), האם רשאי שאישתו תברך את ברכת המזון והוא יענה 'אמן' או שיש כאן דין של 'תבוא מארה' למרות שהוא יודע את הברכה?
בנסיבות שתיארת, לא אמרינן תבוא מארה, כי זה עניין מזדמן, ויש לפעמים צורך לכבד את האישה, או כל סיבה אחרת.