שלום כבוד הרב.
הרמב"ם מגדיר שלוש אפשרויות למלחמת מצווה.
1.מלחמת עמלק.
2.מלחמת שבעת עממים.
3.מלחמת עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם.

לגבי 2 הראשונים פוסק הרמב"ם במפורש שיש ציווי
של תורה "לא תחיה כל נשמה".
לגבי מלחמת עזרת ישראל מיד צר מגדיר הרמב"ם
כמלחמת מצווה אבל לא כותב במפורש שגם לגבי מלחמת מצוה
זו חל ציווי של "לא תחיה כל נשמה".
מצד אחד במלחמת רשות לאחר שהמלך מקבל
אישור מהסנהדרין לצאת למלחמת רשות אזי
התורה מצווה להרוג כל זכר גדול.
ומצד שני במלחמת עמלק ושבעת עממין
יש ציווי להרוג כל נשמה ואילו במלחמת עזרת
ישראל מיד צר שהיא בוודאי בסדר חשיבות
גדולה יותר ממלחמה רשות שהרי היא מלחמת
מצווה סתם הרמב"ם לכאורה ולא פרט.
שאלותיי.
1.מה הציווי במלחמת עזרת ישראל מיד צר ?
לעניות דעתי לא ראיתי התייחסות מפורשת במפרשים.
האם ניתן לומר שלכאורה בזה שהגדיר מלחמה זו
כמלחמת מצווה אזי ההשוואה היא לכל דבר ועניין.
ואז מימלא חל גם כאן ציווי של "לא תחיה כל נשמה"
ואז יוצא מכך שאמנם דינם שווה אך מה שמייחד
את ציווי שבעת עממים ועמלק שזוהי מצווה שחלה
גם על יחיד גם כאשר אין מצב מלחמתי מולם בניגוד
למלחמת עזרת ישראל מיד צר ובכל דור גם לצאצאיהם
בניגוד למלחמת עזרת ישראל מיד צר שהיא רק
במצב מלחמתי ?
2.במידה שלא ניתן להשוות ולומר שחל גם כאן
ציווי של "לא תחיה כל נשמה" האם ניתן לומר
שחל כאן ציווי לפחות כמו במלחמת הרשות
להרוג כל זכר גדול ?
3.האם יש לומר כאשר מלחמת עזרת ישראל מיד
צר שבא עליהם בגבולות ארץ ישראל ) ואולי כל
מלחמה בגבולות ארץ ישראל גם ביוזמת ישראל (
היא מבחינת מלחמת שבעת עממין וחל עליה כל הכללים
של מלחמה נגד שבעת עממין כולל הציווי של "לא
תחיה כל נשמה" כאשר אותה אומה
לא מקבלת את שלטונה של ישראל בארצה ?

בברכה
טל צדוק