לגבי תפילה, כתב רבנו, בהל' תפילה, ה, ה, "ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו מפני שלבו טרוד בהן".
וכתב הברכי יוסף, או"ח, צו, א, "הוא הדין שאסור להושיב תינוק לפניו בשעת התפילה, ומה שכתבו התוספות פירקא קמא בחגיגה, להביא קטנים בבית הכנסת, היינו שלא בשעת התפילה, ואם הם בשעת התפילה, מוציאין אותם לחוץ".
אמנם הדברים אמורים בתפילה, שטעונה כוונה. כי רחמנא ליבא בעי. אבל בקריאת התורה, לכאורה, אין צורך בכוונה יתירה.
אבל ללא כל קשר לצורך בכוונה בשעת הקריאה, הספר תורה כשהוא לעצמו קדוש מאוד, וצריכים לנהוג בו כבוד, כדברי רבנו, בהל' ס"ת, פ"י, יג, "כל מי שיושב לפני ספר תורה, ישב בכובד ראש ובאימה ופחד, שהוא העד הנאמר, על כל באי עולם, שנאמר, והיה שם בך לעד, ויכבדנו כפי כוחו, אמרו חכמים הראשונים, "כל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות, וכל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות".
ואשר לקראית התורה בציבור, יש שהשוווה אותה כמעמד הר סיני ורבנו נגע בעניין זה במצוות הקהל.
לכן הדבר פשוט, שלא נכון לעולות לתורה ולהחזיק התינוק בידו, ובוודאי לא בשעת התפילה.
ויש בזה גם פגיעה בכבוד התורה וגם בכבוד הציבור, לכן אין לי שום ספק שמקרה כזה לא יחזור על עצמו, במיוחד שכתבת שזה שנהג כן, יודע ספר, ויש יסוד גדול להניח שהוא יודע את כל הדברים שכתבתי לעיל, ולכן מאוד מאוד תמוהה התנהגותו זו.
וה' יזכנו להידבק בתורתו הקדושה, בקדושה ונהיה ראויים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.