לאחרונה היה מקרה של אברך צעיר שנפטר ל"ע בתאונת דרכים. אשתו - צעירה כבת 22, לא יכולה להתחתן עכשיו, עד שאחיו כבן השבע יהיה בר מצווה ויוכל לעשות חליצה. אני חרדית, אמורה להיות אשה מאמינה. אבל לא מצליחה לעכל את ההלכה הזאת. האכזריות לכאורה תחת כנפי התורה. איך? למה? ההסבר ששמעתי עד עתה, שאולי נגזר על האשה הנ"ל דברים אחרים - וכדו'. ושזה לטובתה בעצם. לא מצליח לספק אותי כי למדתי שלפי הרמב"ם דברים לא נגזרים סתם כך, ולא נגזרים בכלל... אלא האדם בעל זכות בחירה מלאה. ואף לא נגזר על האדם זמן חיים מסויים של מס' שנים.
א. וכי איך התורה כותבת הלכה אכזרית שכזאת?