כתב רבנו בהל׳ נזירות (פ׳׳ב ה׳׳כ) נזירות נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית. לפיכך מי שנדר בנזיר בזמן הזה הרי זה נזיר לעולם. שאין לנו בית כדי שיביא קרבנותיו במלאת ימי נזרו. ע׳׳כ. וקצת קשה להבין למה רבנו נקט את הלשון של ׳׳אין לנו בית׳׳ – הרי ידוע מש׳׳כ רבנו בהל׳ בית הבחירה (פ׳׳ב ה׳׳ד) שמקריבין על המזבח אע׳׳פ שאין שם בית. למה לא בחר לתלות את זה בזה שאין לנו מזבח?