מקווה
שלום רב, חברותתי שואל וז"ל - לפי דעת רבנו (מקוות פ"ד ה"ז וכן ידועה דעת הראב"ד ) אין המקווה נכשר אלא אם יש בו בפועל יותר מעשרים סאה מי גשמים,
ולפי זה המקוואות המבוססים רק על אוצר זריעה ודאי פסולים לדעת רבנו,
השאלה היא מה דינם של המקוואות המצויים , שיש בהם גם אוצר השקה,
ודאי שמיד אחרי החורף אחרי מילוי האוצר עדיין יש בו בפועל יותר מעשרים סאה מי גשמים, אבל, אם אוצר ההשקה פתוח בזמן הטבילה (כפי שנוהגים להחמיר בזמננו בדרך כלל) מסתבר שמהר מאד מחמת תנועות המים בזמן הטבילה יתחלפו מי הגשמים
במים שאובים ( לדעת הרמב"ם שאינם נכשרין בזריעה) מבור הטבילה , ואם כן לאחר תקופה מסוימת ייפסל המקווה לדעת רבנו,
[ושמעתי שחכם אחד בדק במציאות את העניין (אמנם במקווה חב"ד אבל העיקרון שווה) כמה זמן מחזיקים מי הגשמים בבור ההשקה ,והתברר שכיוון שאחוז המלחים
במי הגשמים פחות מבמי העיר השאובים ולכן משקלם נמוך יותר, אזי מיד עם השקת הבורות זה לזה צפים מי הגשמים (הקלים) למעלה ואם כן אחרי פעמים בודדות שמחליפים את המים כבר לא יהיו במקווה יותר מעשרים סאה מי גשמים,]
השאלה היא, האם המקוואות המצויים אכן פסולים לדעת הרמב"ם ?
[ידוע שיש מקוואות מקוואות סאטמר שבהם מקפידים מטעם זה שיהיו בפועל בבור הטבילה 21 סאה מי גשמים ויש להם אוצרות גדולים שמספיקים לכל הקיץ, אך שאלתי היא על המקוואות המצויים ] .
אגב תודה רבה על דבריך בכנס ב-יח בתמוז לזכרו של מארי יוסף קאפח מאד נהניתי ויותר התחדדתי בתורת רבנו שהומשכה ע"י מארי , ושבעל הנשמות יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים ויזכנו להמשיך לקבל תורת משה מסיני בשלמותה .
ב"ה המקוות שלנו כשרים גם לפי רבנו:
א יש לנו שני אוצרות, שבכל אוצר יש מי גשמים, בלתי שאובים, יותר מארבעים סאה בכל אחד ואחד.
ב אוצר אחד לזריעה ואוצר אחד להשקה.
כשאנו ממלאים את המקווה שבהן הנשים טובלות, אנו ממלאים מבור הזריעה, וזה בלבד כבר נותן לו מקווה כשר, כפי שכתב רבנו, מקוות, ד, יא, "ולא עוד אלא מקוה עליון, שיש בו ארבעים סאה מים כשרים (כמו אוצר המים, שבו אנו זורעים מים שאובים), והיה ממלא לתוכו, עד שירבו המים (כמו שאנו מוסיפים מים שאובים, באים המים הבלתי שאובים, שמשם גולשים המים למקווה הטבילה) וירדו למקווה תחתון ארבעים סאה, הרי התחתון כשר".
כאמור, זו המציאות במקוואות שלנו, שמאוצר מים בלתי שאובים כשר למהדרין, אנו מוסיפים מים שאובים, והם אינם פוסלים את האוצר, אלא הם מתבטלים בו, ונכשרים, והטובלת במקווה כזה, עלתה לה טבילה, זאת ועוד, מים אלו שהם מצד עצמם כשרים לטבילה, כאמור לעיל, מגיעים עד לבור ההשקה, ששם אוצר מים בלתי שאובים, כשר למהדרין, ונושקים מימיו במימי האוצר הזה, והופכים להיות חלק בלתי נפרד ממנו, שהרי מקווה שיש בו ארבעים סאה מים בלתי שאובים כל מימות שבעולם שיתוספו בו, לא יפסלוהו.
הנה כי כן, גם מבחינה הזאת מקוואות שלנו כשרים לפי רבנו.
לאחרונה הוספנו מקווה שבו יש לנו בור חב"ד בתחתית המקווה, שיש בו ארבעים סאה בלתי שאובים, כך שכל המימות שבמקווה הטבולה נכשרים גם ממנו ובגינו.
אין חשש להתמעטות המים הבלתי שאובים:
א כי יש בבורות כמות גדולה יותר מארבעים סאה.
ב כל שנה נקלטים בהם מי גשמים.
והקב"ה יקיים בנו מקרא הכתוב, לפני ה' תטהרו.