אינני יודע מה אמר הרב בדרשה.
עקרונית הקב"ה אוהב את בני עמנו, כי אנו עמו וחלנתו, ואמורים להתנהג לפי תורתו הקדושה לעמנו, ואהבה זו כוללת את כולם, גם את החטאים שבנו.
אבל חטאים שאינם מרדנים, לא מחוסר ידיעה או מתוך הרגל, כי גם חטאים כאלה, יש סיכוי שיחזרו בתשובה, ויש לקרבם ולהכילם בדברי נועם.
וכפי שכתב רבנו על החוזר בתשובה, שלפני חזרתו, היה שנוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, היא בחוטא שיודע וחוטא, שמוכיחים אותו והוא ממשיך בדרכו, לא כחוטא שהוא כמו שוגג, בגלל אי ידיעתו, או בגלל שגדל בבית חילוני או בסביבה חילונית, חוטא כזה אף שטרם זכה להתקרב לה', הוא איננו שנוי ודחוי, אלא ימינו של הקב"ה פשוטה לקבל שבים, ויש להשיבו בתשובה שלמה.