ערק או יי"ש מצימוקים או ענבים של שביעית
כבוד מו"ר,
כתב מארי ע"ה בשמיטה ויובל פ"ז הע' יז, "לפיכך נראה שהעושה ערק או יי"ש מצימוקים או ענבים של שביעית לא עשה אסור. ולאחר עשייתו אינו חייב לבער את הערק או היי"ש, שהרי הוא כמבוער".
אולם בתשובות מארי שהוציא הרב שלום נגר, חלק ו, עמ' קסג, מתאריך כ"ה בתמוז תשל"ט, וזו תשובת מארי ע"ה, "הלוקח ענבים לעשות ערק נקרא לא נגמרה מלאכתו ואין להפריש לכתחלה אלא אחר גמר מלאכה היינו מן הערק וכו'".
האם ערק זה רק זיעה בעלמא?
האם יש הבדל בין הפרשת תרו"מ לערק לבין שביעית?
האם ייתכן שפירושו במשנ"ת הוא האחרון והוא להלכה?
א מדיני שביעית, שאין לשנות פרי שביעית, לדבר שאינו דרכו ומהותו, חוץ מענבים ומזיתים, שניתן לשנותם, ליין או לשמן, מארי, שמיטה ויובל, ז, ב, אות יז.
ב כיוצא בדבר מותר לשנות ענבים שביעית לערק, כמו שמותר לשנותם ליין, מארי, שם.
ג הערק הוא אמנם זיעה, אבל הוא גם ביעורו. והנה בדרך כלל פרי שביעית שהגיע זמן ביעורו, נאסר באכילה.
אולם הענבים של שביעית, שעשו מהן ערק, וכאמור, מותר היה לעשותן כן, הם כמבוערים, וכבר אינם נאסרים, כשהם כבר ערק, כי הם נעשים ערק, לפי שהגיע זמן הביעור, וזה על דרך המליצה, מעין גיטו וידו באין כאחד.
ד איני מכיר את התשובה של מארי, כי אין לי אותו ספר, אבל מארי קבע, שגמר מלאכה של הענבים המיועדים ליין או לערק, הוא כשהם כבר יין, ואז הם חייבים בתרומות ומעשרות.
וכן ענבים שנועדו להיות ערק, גמר מלאכתם כשיהיו ערק, ואז יתחייבו בתרו"מ, בתור ערק טבל, ואף שהוא זיעה בעלמא, סוף סוף הוא משקה, ואין סתירה לדיני שביעית.