האם קדושה, טומאה וטהרה הן תכונות של הדבר עצמו לפי הרמב״ם?
שלום לכת"ר.
האם מושגי הטהרה, הטומאה והקדושה לדעת רבנו הם מושגים הכרתיים (תלויים במחשבת האדם) ואינם כוח הקיים במציאות?
לדוגמא קדושת ספר תורה וקדושת ארץ ישראל, כתפיסה מחשבתית על חשיבות ספר תורה וא"י שצריכה להיות באדם ולכן נקראים קדושים? או שיש כוח קדושה שקיים בעצם ספר תורה או באדמה. וכן לענייני הטהרה כמצורע, זב, נידה וכד'...
בתודה מכת"ר.
א התורה קובעת שלאביזר מסוים קדושה, ויש צורך לנהוג בו בקדושה לפי כללים של התורה.
ובמקרה כזה האביזר הוא כאילו במהותו קדוש.
ב וכן התורה קובעת, שכלי או אדם הוא טמא או טהור. ויש לנהוג בהם לפי הלכות מסוימות, כשהם טמאים או כדי להיטהר.
וברור כשדינם כטמאים, הם כאילו מהות של טומאה.
וכשהם טהורים הם כאילו מהות של טהרה.
ג אולם גם לקדושה וגם לטומאה ולטהרה יש משמעויות רעיוניות או רוחניות.
תכנים לקריאה נוספת
האם קיימת איגרת המיוחסת לרמב״ם על השתטחות בקברי האבות?
כנהר שלום,
האם נכון הוא הדבר שרבנו השתטח על קברי אבות בזמן שהותו בארץ?
תענית אסתר ושילוב תפילה, דיפלומטיה והגנה עצמית
כיצד מסביר הרב את משמעות ברכת יעקב ליוסף?
כנהר שלום,
שמעתי את הרב אומר באחד משיעוריו שלפי רבנו אין שום עניין בלקבל ברכה מצדיק. אם כן, מה היה עניינה של ברכת יעקב ליוסף וכן כל מעין אלו המוזכרות בתורה?
כיצד מיישבים את דברי הרמב״ם על קיום המצוות ועל חלקם של רשעים בעולם הבא?
Rambam HILCHOT TESHUVAH 9:1 SEEMS TO SUGGEST THAT TO ACHIEVE OLAM HABAH ONE MUST DO ALL THE MITZVOT BUT IN TESHUVAH CHAPTER 3 HE SAYS THAT RESHAIM HAVE A PORTION IN OLAM HABAH??
מדוע אומרים לפני הלימוד את משנת ״כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא״?
שלום וברכה לרב , אשמח לדעת מה הטעם שכבוד הרב אומר (או באופן כללי למה אומרים) לפני הלימוד משנת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"?
ליקוי לבנה בהיבט האמוני וההלכתי
כיצד יבחר בעל תשובה קהילה כשהוא מזדהה עם השקפה דתית־לאומית ונמשך לאורח חיים חרדי?
שלום
אני בעל תשובה וחושב שאני אהיה יותר דתי בקהילת חרדי אבל אני חושב שההשקפה של הדתי לעומי או בארצות הברית "MODERN ORTHODOX" יותר נכון למסורת התורה. מה אני בוחר?
מהי הכוונה הראויה באמירת שם ה׳ בתפילה?
שלום כבוד הרב
האם טוב לכוון בכל אמירת שם ה אדון הכל היה הווה ויהיה ומהווה הכל בכל רגע
כיצד לימוד הקבלה והזוהר מתיישב עם ייחוד ה׳ לפי הרמב״ם?
לכבוד הרב רצון ערוסי,
נשאלת באתר במפורש על לימוד הקבלה וספר הזוהר, והשבת: ״כלל גדול הוא, שכל לימוד חכמת קודש, שיש בה סתרי תורה, לא ילמד אדם, אלא לאחר שמילא כריסו בבשר ויין״, ובהמשך כתבת שמי שהגיע לדרגה הראויה ״עליו ללמוד… מפי יודעי חן באמת״ (אתר נצח ישראל, ״קבלה - ספר הזוהר״).
ואני שואל: כיצד דווקא אתם, ההולכים בדרכו של רבנו הרמב״ם, לא מתעבים את אלו התכנים שבספרות הקבלה והזוהר, כגון הספירות, הפרצופים, זעיר אנפין וכיוצא בהם? למה לכם לתת לתכנים אלו מקום ולגיטימציה, ואף להציג את לימודם כחכמת קודש?