1 אפשר לצאת בליל הסדר, לא רק בירקות עלים אלא בירקות פירות, כמו מלפפון, כי מארי בחמו"מ, ח, א, הערה א, הביא את דברי רס"ג שכתב, כרפס, גרגר וצנון, ומארי ציין שגם אם הגשנו על השולחן צנון, ורבנו כותב שם, שלוקח מין ממיני הירקות, לא מרור, הרי שיכול גם בצנון בפרי, לא בעלים, וא"כ גם מלפפון וכיו"ב. ובודאי שטיבולם במשקה מחייב נטילה. כן בכרפס וכן בצנון, כל שדרכו להיאכל ע"י טיבול. ונדמה לי שהוא הדין במלפפון, אבל אבטיח לא ידוע לי, שדרכו להיאכל ע"י טיבול, וקישוא, הרי לא נאכל חי.

2 אני אתקן את שאלתך.
מאחר ואין היתר לאכול טבל במטוסים, כי כל טבל שנמצא במטוס, הגיע למטוס מן הבתים או מן המחסנים, מן החנויות, ולא היישר מן השדות, באויר למטוס, אלא שאלתך היא כדלקמן, יש לאדם גינה הסמוכה לחצרו, והוא קוטף פירות מגינתו ומשלשל אותם במנוף באויר לחצר, ובטרם נחתו לקרקע החצר, וכשהם עדיין תלויים באויר של החצר, האם נקבעו למעשרות ודומה שהתשובה שלילית, כי דין המנוף כדין האילן, אמנם בספר דרך אמונה, מעשרות ד, טו, אות קיג, כתב שדוקא כשהוא נמצא בראש האילן, אויר החצר אינו קובע, כי האילן רשות בפני עצמה, "אבל באויר החצר, סתמא ודאי קובע". אבל דבריו עדיין צריכים עיון. כי איך ימצאו פירות באויר החצר, בלי שהם קבועים במשהו, ואם קבועים במשהו בחבל, במנוף וכיו"ב, הרי הם כאילן והם רשות בפני עצמה, ואז אויר החצר אינו קובע.

3 אכן עניין אסתר ואחשורוש אינו קל כלל ועיקר, במיוחד לחז"ל שאומרים שאסתר היתה נשואה למרדכי, וא"כ כאשת איש שנאנסת להיבעל לגוי, לפי רבנו, היא היתה חייבת ליהרג ולא לעבור, יסודי התורה, ה, ב, והנה מארי חידש בפירושו, שם, אות א, שמה שאביי אמר, "אסתר קרקע עולם", לא התכוון כמו התוספות שכל אשה נאנסת היא בגדר קרקע עולם, ואינה צריכה למסור עצמה על קדוש ה', אלא "אסתר", ורק אסתר, דין מיוחד היה לה, שהיא לא שיתפה פעולה מצידה לחיי אישות עם אחשוורוש, אלא היתה פאסיבית, והנערות הם שהכינו אותה והגישו אותה למלך.
פירוש מבריק. אבל עדיין קשה. כי אם אסתר היתה פאסיבית, גם בעת המעשה, אחשורוש לא היה מתאווה אליה, והיה מואס אותה, במיוחד שבעניינים אלו, יש שתחילתה באונס וסופה ברצון.
וגם ההסבר של מארי על דברי רבא, שבגלל שלהנאת עצמו, הרי האיסור היה כשאר איסורים ולא כגדרי עריות, לא מתיישב, במה שפסק רבנו שם, שאם להנאת עצמו, צריכים להיות על קידוש ה'.
ומארי סיים שם, שמדובר בדין מיוחד לאסתר.
ונראה לענ"ד, שמרדכי ראה ברוח הקודש, כשושתי הוצאה להורג ושליחי המלך תרו אחרי כל הנשים היפהפיות, והפקיעו אותן למלך, ידע שלא יוכלו לעמוד בפני שליחי המלך, אלא א"כ ימותו על קידוש ה'. אך ברוח הקודש, ידע שאסתר צריכה להישמע לשליחי המלך בעל כרחה, כדי שבאמצעותה ביום מן הימים תתרחש תשועה לעמנו, שם בפרס ומדי. ולכן היא דאגה לו שתהיה לו לשכה בשער המלך, כדי שיהיו מסוכרנים, ולכן הוא העביר אליה את המידע על המזימה של בגתן ותרש להתנקש בחיי המלך, ולכן כשכבר גזירות ההשמדה נפוצו, הזעיק את אסתר ואמר לה, שהגיע הזמן שעליה לפעול למען עמה, כי לא לחינם ה' הביא אותה לאותו מעמד, ואם החרש תחריש, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, והיא ובית אביה יאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, וכן עשתה. כי הכל היה מתוכנן ע"י שניהם.