אשמח אם הרב יכול להבהיר לי כמה מילים בדברי הרב רב קאפח. ממה שהבנתי מדברי הרב בכמה מקומות, דברים הנלמדים מי"ג מדות הם או א. פירושים המקובלים מפי משה וחז"ל עשו אתם כאסמכתות אבל הם באמת דאורייתא ובהם אין שום מחלוקת, או ב. שהם דינים דרבנן.
אבל בפירושו של הרב קאפח להלכות ממרים פרק א הלכה ג, הוא כותב "..ואחד דברים שלא שמעו מן השליח אבל דנו בהם והסמיכום לאחת המדות בין שהיו בהכסכמה אחת בין שנחלקו והחליטו אחר הרוב הכל נקרא דין תורה והם דבר תורה ממש וסוקלין עליהם והוא הדין שאר עונשים. ואין המדה שלמדו בה עיקר אלא אסמכתא בעלמא..." מזה משמע שיש דינים שחז"ל למדו מדעת עצמם, אפי' דברים שהיו עליהם מחולוקת, והם סמכו אותם על אחת המדות אבל עדיין יש לדינים האלו תוקף של דאורייתא. ממה שהבאתי למעלה חשבתי שכדי שדין הנלמד בי"ג מדות יהיה לו תוקף של דאורייתא צריך לומר שהוא פירוש ממשה עצמו וגם שאין בו מחלוקת ואם לאו ולמדו מי"ג מדות אז רק יש בו דין דרבנן לדעת הרב קאפח.
אנא עזור לי להסין איפה אני טועה