שלום רב,
אני נשואה פחות משנתיים ולצערי יש בעיה שקשורה בבעלי ומייצרת מתחים.
זה נושא אינטימי ואישי אז אנסה להשתמש בשפה יפה.
בעלי עוד לפני החתונה פגם בעצמו(ברית) ועדיין עושה כך.
עוד מעט נגיע לשנתיים של נישואין ועדיין לא הגענו לבעילה מלאה. המעשה עצמו קורה, אך בעלי אינו פולט בשעת המעשה, רק כאשר הוא פוגם בעצמו.
הוא הלך למספר רופאים וכדומה וכולם אמרו לו את אותו הדבר, כאשר הוא יפסיק והגוף לא יהיה רגיל בפגם, אז נוכל להצליח, משום שהגוף שלו לא רגיל לאף דרך אחרת.
כבר תקופה ארוכה שבעלי מודע לזה ולא מפסיק, מתוסכל מאוד מעצמו.
אני בינתיים טובלת ומיואשת ומרגישה שאין תקווה.
מתפללת וטובלת ולא מוותרת ועדיין אין התקדמות והוא באותו מקום.
אני מנסה גם להתייחס אליו טוב יותר וללמוד לכבד אותו, עדיין יש לי עוד עבודה על עצמי, אך לא אוכל לשנות אותו או לדעת מתי יחליט לשנות ובינתיים אנו לא מצליחים.
כרגע אני רוצה להישאר, אך אני חוששת שמא אני טועה? אולי מה שאני עושה הוא לא נכון?
בנוסף גם בפרנסה ובכל מה שקשור בבית, בעלי פחות עושה, בכדי שהוא יעשה הוא זקוק לדחיפה ממני או להערה או בקשה. זו צורת חיים לא פשוטה.
הוא מודע ומתנצל ובאמת גם מראה המון פעמים תיקון למעשים.

אז שוב, אני רוצה להישאר, יש בי אמונה, אבל מפחדת שאני עושה טעות ומבזבזת את זמני. התחתנתי בגיל מאוחר יחסית.