זו תשובת הרב יובל נפש שאני סומך ידי עליה:

א.    העורות המיובאים מחו"ל, מגיעים בהקפאה או מלוחים, כפי שציינת בשאלתך.
כאשר הם מלוחים, שוטפים אותם העבדנים במים עם חומרים שונים וסבון עמ"נ להסיר מהעורות את המלח לחלוטין, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה פרקטית שהרי אם יישארו מלוחים, יפריעו לסיד להשיר את השיער, כך שאין כל בעיה בעיבוד העורות המיובאים.
ואם נדייק בדברי המהרי"ק שהיטיב לתאר את המציאות, הרי ציין במפורש (פרק א' הערה יז') כי הבעיה העיקרית הינה בקלפים המעובדים בסיד והמעבדים בעפצים הרי רוב העיבוד נעשה ע"י יר"ש:   "...וכבר אמרנו כי מליחה ראשונה שנעשית ע"י הגוים היא ראשית העיבוד בגוויל,   אבל בקלפים (המעובדים בסיד) כמעט שהיא כל העיבוד, אם כן היאך כשרים העורות הללו לסת"מ?".

ב.    לפני כ-15 שנה ייצר יהודי מארה"ב דיו מיוחד על בסיס אקרילי והתאים אותו לגוויל המיוצר כיום. ה'דיו לנצח' אכן עמיד הן בשחרותו והן בעמידותו על הגוויל.
הבעיה שאתה מתאר, נפוצה בתקופה של לפני כ 25 שנה כאשר הוסיפו במהלך עיבוד הגוויל  חומר שנקרא 'כרום' שגרם לריאקציה עם הדיו וכתוצאה מכך הדיו ניתק מהגוויל לאחר מס' חודשים/שנים, כאמור מדובר בדיו הנפוץ שמיוצר מהחומרים הידועים (קנקנתום, עשן שמנים, מי עפצים וכו'...).
אך כיום, עבדני הגוויל ויצרן הדיו מתואמים ביניהם ומריחת הגוויל מתבצעת במי קטירה דלילים בלבד, שמחד גיסא לא יוצרת חציצה ומאפשרת ספיגה של הדיו בגוויל ומאידך גיסא מאפשרת כתיבה נוחה וחדות כתיבה.
כמובן ראוי להימנע ממריחה של קטירה (משחה) ממש שעלולה ליצור חציצה ואף לגרום להנתקות הכתב מהגוויל במהלך השנים.
אם יש לך חשש שמא הכתב עלול להתנתק/להיסדק במשך הזמן, תוכל לקחת מהלקוח את המגילה לבדיקתך.  בהצלחה.