שלום לרב רצון יצ''ו,
רציתי לשאול בדין עיבוד עורות לסת''ם לפי שיטת חז''ל והרמב''ם, היות והיום מעט מאוד עבדנים מעבדים עם עפצים כדבעי, עדיין ישנה איזו בעיה שמהרי''ק כתב, שהעורות כבר מגיעים מלוחים ע''י גויים וזה בעיה.
מבירור שערכתי עם העבדני עפצים - גם היום זה כך, ורק לעיתים מביאים עורות קפואים מחו''ל ואז אין מלח של גויים. כלומר אין חלק עיבוד של גוי.
ומה עושים היום העבדנים עורות מלוחים- טרם נתינת הסיד להכשרת השיער עוד לפני הקמח מלח עפיצים , עם שמים חומר שמבטל את השפעת המלח לגמרי כאילו העור הופשט כעת מהבהמה ואז מעבדים כהלכה.
האם זה יהיה מוסכם והילכתי גם על מהרי''ק לדעתך? כלומר שהמצב כזה העור כשר ולא נחשב כמעובד בידי גוי?
שאלה נוספת, הדיו הכשר ביותר והטוב ביותר לכתיבה על גויל הינו דיו לנצח. בעבר כתבתי ומכרתי מגילה שהגויל עם מריחת קטירא עליה. לפני מספר חודשים, ראיתי וגם דיברתי עם מי שמשווק את הדיו לנצח בארץ ,חן תוהמי, גבי דיו לנצח על גבי גויל עם מריחה. הוא אמר לי ''חס וחלילה, לא משתמשים בכלל בגויל עם מריחה ודיו לנצח. הואיל והדיו לא באמת נדבק ונספג '' ויכול להיות שעם השנים הדיו פשוט ינשור.
את המגילה כתבתי לפני שנה, והקונה מבסוט ממנה ולא קיבלתי ממנו תלונות בינתיים על נשירת הדיו או פיצוצים באותיות, האם עלי להודיע לו על העניין ולפצות אותו למרות שבינתיים הכל תקין ? אציין יתרון המריחה בקטירא מייצר את פני הגויל חלקים ונוחים מאוד מאוד לכתיבה ובהיעדר המריחה גם לסופרים מומחים קשה מאוד לכתוב והכתב יוצא לא חד, מתפשט וקשה לכתוב . מצד שני במצב כזה לאחר ייבוש הדיו על הגויל ללא מריחה ניתן לתת התחייבות שהמגילה או הספר יחזיקו ''לנצח''. מה דעתך בנידון?
תודה רבה
זו תשובת הרב יובל נפש שאני סומך ידי עליה:
א. העורות המיובאים מחו"ל, מגיעים בהקפאה או מלוחים, כפי שציינת בשאלתך.
כאשר הם מלוחים, שוטפים אותם העבדנים במים עם חומרים שונים וסבון עמ"נ להסיר מהעורות את המלח לחלוטין, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה פרקטית שהרי אם יישארו מלוחים, יפריעו לסיד להשיר את השיער, כך שאין כל בעיה בעיבוד העורות המיובאים.
ואם נדייק בדברי המהרי"ק שהיטיב לתאר את המציאות, הרי ציין במפורש (פרק א' הערה יז') כי הבעיה העיקרית הינה בקלפים המעובדים בסיד והמעבדים בעפצים הרי רוב העיבוד נעשה ע"י יר"ש: "...וכבר אמרנו כי מליחה ראשונה שנעשית ע"י הגוים היא ראשית העיבוד בגוויל, אבל בקלפים (המעובדים בסיד) כמעט שהיא כל העיבוד, אם כן היאך כשרים העורות הללו לסת"מ?".
ב. לפני כ-15 שנה ייצר יהודי מארה"ב דיו מיוחד על בסיס אקרילי והתאים אותו לגוויל המיוצר כיום. ה'דיו לנצח' אכן עמיד הן בשחרותו והן בעמידותו על הגוויל.
הבעיה שאתה מתאר, נפוצה בתקופה של לפני כ 25 שנה כאשר הוסיפו במהלך עיבוד הגוויל חומר שנקרא 'כרום' שגרם לריאקציה עם הדיו וכתוצאה מכך הדיו ניתק מהגוויל לאחר מס' חודשים/שנים, כאמור מדובר בדיו הנפוץ שמיוצר מהחומרים הידועים (קנקנתום, עשן שמנים, מי עפצים וכו'...).
אך כיום, עבדני הגוויל ויצרן הדיו מתואמים ביניהם ומריחת הגוויל מתבצעת במי קטירה דלילים בלבד, שמחד גיסא לא יוצרת חציצה ומאפשרת ספיגה של הדיו בגוויל ומאידך גיסא מאפשרת כתיבה נוחה וחדות כתיבה.
כמובן ראוי להימנע ממריחה של קטירה (משחה) ממש שעלולה ליצור חציצה ואף לגרום להנתקות הכתב מהגוויל במהלך השנים.
אם יש לך חשש שמא הכתב עלול להתנתק/להיסדק במשך הזמן, תוכל לקחת מהלקוח את המגילה לבדיקתך. בהצלחה.