איסורי ביאה פ"ט הל' כד
שלום רב לכבוד הרב שליט"א
בהל' איסו"ב פ"ט הל' כד- כה כתב הרמב"ם שאם מצאה כתם על בגדה ובשרה תולה בכל שיש לה לתלות ותולה במאכולת עד גריס.
ובהערה לא שם כתב מארי שהמ"מ פי' שכ"ז דוקא בנמצא על על בשרה ובגדיה. אבל על בשרה בלבד אין לו שיעור ובכל שהוא טמאה.
והוסיף מארי 'כבר כתבתי למעלה שחולקין עליו מן המפרשים ולדבריהם אפי' נמצא על בשרה בלבד כל שהוא פחות מכגריס תולה במאכולת'.
א. האם הבנת מארי בדעת הרמב"ם היא שיכולה לתלות במאכולת עד גריס אפי' אם הכתם על בשרה דלא כמו הבנת המ"מ?
ב. בימינו שאין הדבר מצוי שיש מאכולת שהוא 'שם כללי לכל הרחשים מוצצי דם', כלשון מארי שם, האם עדין אפשר לתלות בזה?
א כן, זו הבנתו של מארי ז"ל, שהביטוי של רבנו בהלכה כג, נמצא הכתם על בגדיה ובשרה, הוא על בגדיה או על בשרה, שהרי רבנו כתב בהלכה כ. ומדברי סופרים שכל כתם דם על בשרה, או על בגדיה, אף על פי שלא הרגישה, הרי זו טמאה.
ומשם תלמד להלכה כג, ובכלל זכור תזכור את דברי ר' עקיבא, נדה, פ"ח, הל' ז. "שלא אמרו חכמים בדבר (=דיני כתמים) להחמיר אלא להקל".
ב כן, שהרי מארי ז"ל פירש שם, אות לא, "רבנו מפרש מאכלות", שם כללי לכל הרחשים מוצצי הדם... כגון הפשפש, והכנה, ודומיהן. ומה שכתב מארי, הפשפש והכנה ודומיהן הוא לשון רבנו, בפיהמ"ש, נדה, פ"ח, הל' ב.