כתב רבינו בפרק ב' מהלכות שבת:
כ הייתה חצר שיש בה גויים וישראליים, אפילו ישראלי אחד ואלף גויים, ונפלה עליהם--מפקחין על הכול, מפני הישראלי. פירש אחד מהם לחצר אחרת, ונפלה עליו אותה חצר--מפקחים עליו: שמא זה שפירש הוא הישראלי, והנשארים גויים.
כא נעקרו כולן מחצר זו לילך לחצר אחרת, ובעת עקירתם פירש אחד מהן ונכנס לחצר אחרת, ונפלה עליו, ואין ידוע מי הוא--אין מפקחין עליו: שכיון שנעקרו כולם, אין כאן ישראל קבוע, וכל הפורש מהן כשהן מהלכין, הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב. לפיכך אם היה הרוב ישראל--אף על פי שנעקרו כולם, ופירש אחד מהם לחצר, ונפלה עליו--מפקחין עליו.
ומבאר הרדב"ז ביחס להלכה כ"א (הובא בהערה מ"ה בעמוד סג) שאף אם יש 10 אנשים שנעקרו מחצר אחת ללכת לחצר אחרת כאשר מתוכם 4 יהודים ו-6 גויים, ובשעת עקירתם פרש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת, הרי שלא נחלל את השבת ולא נציל אותו כי הולכים אחרי הרוב, למרות שיש כאן מציאות של 40% יהודים.
הלכה זו, במיוחד לפי ביאור הרדב"ז, הינה מאד קשה, שבגלל כלל הלכתי של כל דפריש מרובא פריש לא נחלל שבת בספק פיקוח נפש על אף שמדובר על ספק מאד ממשי של 40% יהודים ולכאורה גם אם יש 49.9% יהודים (נקח מציאות של 499 יהודים ו-501 גויים).
והרי במשנה מסכת יומא פרק ח' הלכה ה' נאמר (הובא בהערה מ"ג):
מי שנפלה עליו מפולת—ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל—מפקחין עליו.
כלומר אפילו כשיש את כל הספקות הללו עם הסתברות נמוכה שיש יהודי חי – מחללין את השבת.
וכן כתב רבינו בהלכה א' שספק נפשות דומה את השבת.
כמו כן, יש לנו דין של אשם תלוי, שאדם מביא אותו רק כאשר היו לפניו 2 חתיכות שאחת מהם אסורה בעוד אם הייתה לפניו חתיכה שהיא ספק אסורה, אין מביא אשם תלוי. כלומר, מציאות של הדבר האסור הינה חזקה יותר מאחר שיש ספק במציאות של הדבר שבפנינו.
בדומה לענייננו, הרי שמציאות שיש ישראלים ויש גויים הינה ספק חמור יותר (כי יש ישראלים) מאשר חולה שספק אם יש בו סכנת נפשות ולכן אם על חולה כזה מחללין קל וחומר על מציאות שיש ישראלים רק ספק אם הנפגע במפולת הוא ישראלי או גוי.
ואיך דין זה מסתדר עם דברי רבינו - ואסור להתמהמה בחילול שבת, לחולה שיש בו סכנה, שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", ולא שימות בהם. הא למדת, שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם.
אכן שאלתך, קושייתך, אליבא דאמת שאינה רק על הרדב"ז, אלא גם על דברי רבנו בעצמם, ורמזת זאת בניסוח שאלתך, קושייתך, כשכתבת "הלכה זו במיוחד לפי דברי הרדב"ז, הינה מאוד קשה".
כי מחד, נקבע בהלכה, שמי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם, ספק אינו שם, ספק חי, ספק מת, ספק נוכרי, ספק ישראל, מפקחין עליו".
ומאידך, כתב רבנו, "נעקרו כולן מחצר זו לחצר אחרת, ובעת עקירתן, פירש אחד מהן ונכנס לחצר אחרת, ונפלה עליו, ואין ידוע מי הוא, אין מפקח עליו, שכיון שנעקרו כולם, אין כאן ישראל קבוע. וכל הפורש מהן, כשהן הולכין, ופירש אחד מהם לחצר, ונפלה עליו מפקחין".
ומשמע שאם הרוב היו גויים, ופירש אחד מן המעורבים, אין מפקחין אף שיתכן, שהפורש היה יהודי, וזאת בגלל הכלל כל דפריש מרובא פריש. לכן עלינו לדעת, שיש בחיים הרבה ספקות.
ועלינו לדעת, כיצד נתנהל כשיש ספקות במציאות לעניינים הלכתיים שונים, כשרות, יוחסין ועוד.
לכן נקבעו כללים בהלכה, שיש בהם הרבה הגיון, כיצד עלינו להתייחס מבחינה הלכתית כשיש ספקות מבחינה הלכתית.
הנה לדוגמה: כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי, תשע חנויות מוכרות כשר, ואחת מוכרת טרף, וקנה מישהו מחנות אחת, ואינו יודע מאיזו, אם נתייחס לרוב החנויות, הרי עלינו להכשיר את אשר קנה, בגלל תשע החנויות הכשרות, אך מאחר והן קבועות, והוא נכנס רק לאחת, הרי כל חנות מהווה מאה אחוז שנכנס אליה, ולכן אין משמעות לתשע חנויות כשר, אלא מדובר בספק שקול, וכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי, והבשר שנקנה מחמת הספק הוא אסור.
לעומת זאת, כשהבשר נמצא ברחוב (לפני הגזירה של בשר שנתעלם מן העין), הספק לא התעורר במצב של קביעות, אלא במצב של תנודה, הרי כל דפריש מרובא פריש, ואותו בשר יהיה כשר. כך בהצלת נפשות, "אם היו ארבעה ישראלים, וששה גויים, כיון שנעקרו, ואין כאן קבוע, אם פירש אחד מהם לחצר אחרת, ונפלה עליו מפולת, אין מפקחין, והיינו הך דעיר שרובה גויים, דאין מפקחים, וכגון דלא קבוע (הרדב"ז), ואין דבריו שונים מדברי רבנו בהלכה כא, כי הכלל ההלכתי שכשאין קביעות, הדין הקובע הוא כל דפריש מרובא פריש. הוא יכול להיות, להיתר, כמו תשע חנויות כשרות ואחת טריפה, ויכול להיות לאיסור כשהרוב הם גויים, והמיעוט הם יהודים. כי לפי כלל זה, זה שפרש, הוא אינו יהודי, ולכן אין בכלל גדר של ספק שמחמתו יש לחלל שבת. כי זו קביעה עובדתית, על בסיס כלל הלכתי.
רגשית, ענין זה קשה, אבל שיטתית, הדברים מובנים. כי הקב"ה הורה לנו כיצד עלינו להתנהל מבחינה הלכתית, וכיצד תקבע המציאות, שעל פיה ננהג בתחומי ההלכה השונים.
