לכבוד מו"ר שליט"א,
בפ"ב מהל' שבת ה"כ ביאר מארי את דעתו שתשובת "רבנו" לחכמי לוניל סי' שג בה מבואר שלדעת "רבנו" אזלינן בתר רובא בפיקוח נפש ודלא כשמואל ביומא פד ע"ב וכתובות טו ע"ב, לא נכתבה ע"י רבנו כלל ובאמת דעת רבנו לפסוק כשמואל דלא אזלינן בתר רובא בפיקוח נפש. זוהי דעת מארי בשיטת רבנו.
אך קשה לי בדברי רבנו בפט"ו מהל' איסורי ביאה הכ"ו שם כתב רבנו ששתוקי הנמצא בעיר שרובה גויים לא מפקחים עליו את הגל בשבת ומשמע משום דאזלינן בתר רובא. והרי בגמ' ביומא ובכתובות שם מפורש שלדעת שמואל כיוון שלא אזלינן בתר רובא בפיקוח נפש, במקרה כזה של שתוקי שנמצא בעיר שרובה גויים מחללין עליו את השבת ומפקחין עליו את הגל. ורבנו פסק ההיפך מזה שלא מחללים, ולכאורה לא כדעת מארי שכתב שדעת רבנו כשמואל.
וגם בלא התשובה לחכמי לוניל לענ"ד יותר פשוט לפרש כפי שפירשו שאר המפרשים בדעת רבנו שאינו פוסק כשמואל וא"כ מדוע סובר מארי כך בדעת רבנו?
אודה מאוד לכת"ר אם יישב לי הקושיא הזו.