מדוע הרמב״ם כתב את נוסח ביעור החמץ בעברית ולא בארמית?
שלום לרב.
מדוע רבנו כתב את נוסח הביעור בעברית כירושלמי ולא בארמית כבבלי?
האם המנהג הקדום (לפני הרמב"ם )היה לומר בארמית?
כיצד יש לנהוג כיום?
שלום כבוד הרב,
אני יודע שאינך אוהב את הביטוי 'חוזר וניעור' אך לצורך השאלה אשתמש בו.
1. האם העובדה שחמץ בפסח לא בטל בשישים, זה משהו מדברי חכמים(כמו שאומר המשנה ברורה) או ששה משהו מהתורה?
2. אם זה מדברי חכמים, מדוע מקפידים על רשימת מוצרים שאין בהם חשש כזה? הרי סביר להניח שבכל המפעלים כיום מקפידים שלא יתערב חמץ כלל, וגם אם נאמר שאכן אולי מתערבב קצת חמץ, זה לא בוודאות. כלומר, יכול להיות שבאמת במפעלים מסוימים סומכים על כך שהחמץ בטל בשישים, אך אין אנו יודעים האם בכל מוצר שאנו רוכשים אכן התערבב חמץ בכמות של פחות משישים. וגם אם התערבב, הרי זה איסור מדרבנן.
לכן, למה לא ניתן לומר שיש כאן ספק מדרבנן לקולא? ואז מותר לרכוש בכל מקום שיש כשרות לפסח?
1 מדרבנן.
2 ההנחה שלנו, שכל מוצר שיש בו תערובת חמץ לפחות 10%, יש לבערו. ואם פחות, יש לגנזו עד אחר הפסח.