שלום וברכה כבוד הרב רצון ערוסי שליט"א 
ברצוני לשאול לגבי שאלה שעלתה לי במהלך לימודי בספר [שמואל א' פרק כ"ח פסוק כד'-כה']
כד וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ, וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת.  כה וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי-שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ; וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ, בַּלַּיְלָה הַהוּא.
השאלה היא שכתוב 'ותמהר ותזבחהו' מובן מהפסוק שהיא שחטה להם את העגל, עכשיו ידוע שמעיקר הדין אישה יכולה לשחוט, אבל מה שהפריע לי בפסוק זה איך זה שאישה שהיא כולה טמאה שמתעסקת בכישופים וכו' למרות שאין בזה ממש, והיא זאת ששוחטת למלך ישראל שהוא שאול ולעבדיו, הרי איך הם יכולים לסמוך על שחיטתה?
אם זו הייתה כשרה ויראת ה' עליה אני יכול להבין, אבל שהיא תשחט למלך ישראל שהוא צדיק גדול, וכאילו מפשט הפסוק לא הפריע למלך ולעבדיו שהיא שחטה להם, או שאפשר לומר שככה עלה לי במחשבה שעבדי שאול שחטו למלך ולעצמם בשליחות הבעלת אוב ואז השחיטה הייתה כשרה לחלוטין, וכביכול בגלל שהיא ציוותה עליהם נאמר עליה כאילו היא שחטה, 
אשמח מאוד שכבוד הרב יישב לי את השאלה