שלום רב. שמעתי את דברי הרב המוקלטים באתר בעניין 'קביעות סעודה' לעניין ברכת המוציא וכיו"ב. מהם הובן שהרב כרך את עניין שיעור ביצה יחד עם כוונתו שזו ארוחתו. אולם ,לענ"ד, מדברי רבנו ובעקבותיו מארי בהערתו בהל' סוכה פ"ו, הערה יד, משמע שעניין הכוונה יש לו נפקות רק מכזית עד כביצה מעט או יותר ואילו על שיעור יותר מכביצה [ושליש] גם אם לא כוון שזו לא תהיה ארוחתו - נחשב קביעות סעודה. ילמדנו רבנו