דברים שמותרים לעשות בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה - אם לא נתכוון לאותה מלאכה, הרי זה מותר
1 בהלכות שבת פרק א הלכה ה ברמב"ם מוזכרת הלכה שבה אם אדם עושה "דברים שמותרים לעשות בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה - אם לא נתכוון לאותה מלאכה, הרי זה מותר ..." והרמב"ם מביא דוגמאות שנתמקד ב- 2 מהם: הראשונה, "גורר אדם מיטה וכסא ומגדל וכו ובלבד שלא נתכווין לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתן". בדיון בגמרא יש מחלוקת האם רק בקטנים או גם בגדולים ונפסקה הלכה בגמרא בין גדולים בין קטנים. דוגמא נוספת של הרמב"ם הינה "פרצה דחוקה - מותר להיכנס בה בשבת, אף על פי שמשיר צרורות. וכן כל דבר שאינו מתכוון מותר." נדייק שהרמב"ם כותב "אע"פ שמשיר צרורות" והוא אינו כותב "אע"פ שיכול להיות שישיר צרורות. הרב קאפח בפירושו על הלכה זו, מביא את הפרשנות על הדוגמא הראשונה שבה גם אם בוודאות יעשה חריץ בגרירה מותר מכיוון ש- "כיוון דאפשר בעולם לטלטלן על ידי הרבה בני אדם בלא גרירה, ואין תכלית מגמתו לגרור אלא להעביר, הלכך א"נ הו"ל דשא"מ, כנ"ל." והוא מקבל דעה זו שמסתדרת גם עם הגמרא שפוסקת בין גדולים בין קטנים שגם גרירה של דבר גדול שבטוח יוצר חריץ בוודאות מותר ובלבד שלא התכוון וגם תואם את פרצה דחוקה שגם אם בוודאות משיר צרורות מותר. בנוסף, אם הפרשנות הייתה שזה תלוי אם הגורר עושה חריץ או לא, הייתה נשאלת השאלה מה ההלכה באה ללמד, הרמב"ם היה צריך לרשום שהגורר צריך לבדוק אם הוא עושה חריץ או לא ולהעמיד את ההלכה רק על בדיעבד שהוא התחיל לגרור וראה שעשה חריץ ואז מה שייך לרשום מותר, צריך לרשום אינו חייב. השוני בין ודאות של עשית מלאכה אסורה בהלכה ה, לפסיק רישיה שבהלכה ו, הינה שאין שום סיטואציה בעולם שבה, בהלכה ו, ניתן להפריד את ראש העוף לשחק בו לקטן, בלי שהעוף יהרג. השאלה הינה, האם כבוד הרב מסכים שזאת פרשנותו של הרב קאפח ואחרים שבהלכה ה מדובר גם על מקרים אדם עשה דבר מותר בשבת וגם אם בוודאות נעשתה מלאכה אסורה, אם לא נתכוון הדבר מותר? והאם הוא מסכים לאותה פרשנות של הרב קאפח.
2 אשמח אם תעיין שוב בדברי הרב קאפח שמקבל את דעת מרכבת המשנה, שמצ"ב ויש שם הדגשות ותראה שיש שם הדגשות שסותרות את ההנחה שזה קשור האם יש ודאות גמורה או אין.
שים לב, לצטוט של הרב קאפח שהדגשתי "והרי אפשר בעולםמעשה החפיפה זולת גרירה והשרה, הלכך אפילו חופף וגורר בדבר שמשיר וגורר ודאי מיקרי דשא"מ".
שים לב, שהרב קאפח הדגיש את המילה "ודאי" כדי שלא יבואו ויחשבו את מה שטענת ולכן גם אם יש ודאות גמורה לפי דעתו זה מותר.
לגיטימי אם הרב חולק על הרב קאפח אבל נראה שדבריו די ברורים ואשמח להיפגש עם כבוד הרב על נושא ז
1 לענ"ד כוונת מארי לומר, כל שאין ודאות גמורה, שתיעשה מלאכה, אף שיש אפשרות גבוהה מאוד שתיעשה מלאכה, אין זה בגדר פסיק רישיה.
2 הצדק עמך. פירשתי את מארי כפירושם של רבים, בהגדרת פסיק רישיה. שכאילו מדובר אם ודאי שבאותו מעשה תיעשה מלאכה.
ולפי מארי, כל שיש היתכנות שניתן להשיג את מטרתו באותה עשייה, מבלי שתיעשה מלאכה, אפילו שבעשייתו שלו, ודאי תיעשה מלאכה.