דילוג לתוכן העיקרי

כוונה באמירת שם אלוהות או שם הויה

שאלה

שלום עליכם הרב רצון יצ''ו,
רציתי לשאול, מה לדעת רבינו צריך לכוון/ להבין באמירת שם השם או אמירת אלוהים בעת ברכה או בתפילה, לכאורה האמירה אדון הכל היה היה ויהיה או תקיף בעל היכולת ובכל הכוחות זה ''מגביל'' את הקב''ה למעמד זמן וכדו'.

א מה אם כן צריך להבין בפירוש השמות של האל כאשר אומר אותם בתפילה?

ב שאלה נוספת, האם יהודי שמתפלל בנוסח בלדי הנמצא בבית כנסת ספרדי או שאמי עליו להתפלל בנוסח שלהם ( לפחות בשירים או בדברים שנאמרים בקול). או שימשיך בנוסח שלו? האם זה משנה אם זה ספרדי או שאמי שמגיע לבית כנסת בלדי?

ג שאלה אחרונה, האם ניתן להבין מדברי רבינו למשל ב''לא יאריך א של אחד שלא ישמע אי חד'' וכדו' או כמו שרס''ג כתב בביאור לספר יצירה שאין אות ג' בעברית , שההגייה שנהג בה רבינו ואולי רס''ג גם קרובה יותר להגיע הספרדית מאשר תימנית ( למשל הגייה ג'רבאית או עיראקית ולא כמו שיטת תימן)? האם תיחשב כ''עילגות'' אצל תימני או שאף מסורת הגייה זו קדומה מאוד?

תודה רבה

תשובה

א צריך רק לכוון שהוא האלודים, באמת ובאמונה.
ב אם יוכל להתפלל לפי מסורתו, מבלי להפגין ומבלי שמעורר התנגדות, יתפלל לפי מסורתו, ואם לא, יתפלל כמנהגם.
ג כל עדה לפי הגייתה.