כלי שני בשבת - האם מבשל או שאין בו דין בישול?

הלכות שבת – בישול בכלי שני

משניות שבת פרק ג' משניות ב' וד', רבינו הלכות שבת פרק כב הלכה ו', פרק ט' הלכה ב'

ממשניות אלו עולה שכלי שני אינו מבשל. השאלה אם זו הגדרה הלכתית כלומר גזירת הכתוב, או עובדתית שאינו מבשל. נחדד יותר ונאמר שכלי ראשון שהורד מהאש והצטנן מעט לחום של 50 מעלות הרי שמי שם תבלין בתוכו חייב מהתורה לעומת כלי שני שהתבשיל בו חם בחום של 95 העלות הרי אינו מבשל וזה לכאורה סותר את ההגיון, ולכן נראה שזו הגדרה הלכתית. רבינו בפירוש משנה ד' כותב מצד אחד שהתבשיל הינו רותח בכלי שני, ומצד שני שהתבשיל שבכלי שני חומו מועט, וזה לכאורה סתירה.

בפרק ט' הלכה ב' כותב רבינו שכלי ראשון (מיחם) אפילו שירד מהאור מבשל מהתורה (חייב) שהמבשל בתולדות האור הרי זה כמבשל באור עצמה.

שיטת היראים חולקת על רבינו שכך כתב: "ואין בישול תלוי לא בכלי ראשון ולא בכלי שני אלא לפי שהוא דבר המתבשל" כלומר אין חשיבות האם כלי ראשון או שני אלא השאלה אם הוא מתבשל בפועל – הכל לפי חום התבשיל ולפי סוג המאכל המתבשל, ולשיטתו יש להחמיר גם בכלי שלישי. ונראה אכן שההיגיון תומך בשיטת היראים.

השאלה היא:

1. האם לפי רבינו זו אכן הגדרה הלכתית ולא עובדתית?
2. מדוע קלי הבישול יוצאים דופן שמתבשלים בעירוי כלומר הולכים לפי הבישול בפועל ולא הגדרה הלכתית?
3. גם בפרק כב הלכה ו' כותב רבינו מצד אחד שכלי שני אינו מתבשל כלומר הגדרה הלכתית ומצד שני שמלח אפילו בכלי ראשון (שהורד מהאש) אינו מתבשל.

התוספות ד"ה "ושמע מינה כלי שני אינו מבשל" בדף מ: מסביר מדוע אין בישול בכלי שני כי מאחר והתבשיל שבתוכו הולך ומתקרר בגלל שדפנותיו קרים לכן אין בו משום בישול. ולכאורה התוספות דומה לשיטת רבינו כהגדרה הלכתית, כי אפילו שבשעה שהתבשיל רותח בתוך הכלי השני הרי הוא אינו מבשל.

הירושלמי על משנה ד' שול האם עירוי מלי ראשון על גבי תבלין דוה לכלי ראשון או לכלי שני. לפי ר' יונה זה דומה לכלי ראשון ואסור,

ירושלמי מעשרות פרק ראשון הלכה רביעית מובא:

בכלי שני שהוא מותר.  מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני.  אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת.  אמר רבי יונה כאן וכאן אין היד שולטת אלא עשו הרחקה לכלי ראשון ולא עשו הרחקה לכלי שני.  אמר רבי מנא ההין פינכא דאדיא מסייע לאבא.  ההין פינכא דגלוסא מסייע לאבא.  דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רתח.  מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן מלמעלן.  רבי יונה אמר אסור ועירוי ככלי ראשון הוא.  חייליה דרבי יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח וכא הוא אמר הכין.  א"ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינן מתבשלין.  התיב רבי יוסי בי רבי בון והתני אף בכלי נחושת כן אית לך מימר כלי נחושת בולע.  מהו לערות עם הקילוח.  אמר רבי חנינה בריה דרבי הלל מחלוקת רבי יונה ורבי יוסי.  רבי יצחק בר גופתא בעי קומי רבי מנא עשה כן בשבת חייב משום מבשל עשה כן בבשר וחלב חייב משום מבשל.  אמר ליה כיי דאמר רבי זעירא איזו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו וכא איזו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו.  על דעתיה דרבי יודה מלח כציר יין כחומץ:

משמע שירושלמי עולה מבוכה כי מצד אחד בוחנים את המציאות אם רותח או לא ומצד שני נראה שזה גדר הלכתי, ולא עוד אלא שחוזרים להגדרה שבישול זה עם אש ודעה נוספת שאומרת שכלי ראשון שאינו על האש זה הרחקה מדרבנן.

בתלמוד ירושלמי פרק ג' הלכה ג' מובא:

תמן אמרין חמה מותרת תולדת חמה אסורה.  רבנן דהכא אמרין בין חמה בין תולדת חמה מותרת.  מתני' פליגא על רבנין דהכא

כלומר עולה ששיטת הירושלמי חוק על הבבלי שלא גוזרים על תולדות חמה משום תולדות האור. ייתכן ודעה זו נובעת מכך שתולדות האור אסור מדרבנן.

רבינו בחן את כל המקורות (בבלי וירושלמי), והגיע למסקנה לא ניתן לומר שכלי ראשון לעולם מבשל כי לעיתים הוא אינו מבשל וכלי שני

רבינו אמץ את ההנחה שבירושלמי שאין בישול אלא במקום האש מהלכת תחתיו. אולם כלי ראשון שאינו על גבי האש הינו אסור מהורה משום הרחקה. כלומר התורה לקחה את הבישול בכלי ראשון שאינו על האש כהרחקה מהתורה משום בישול על האש ולכן אין לך בו אלא חידושו. ומשום כך, כלי שני אין בו איסור מהתורה כי בו התורה לא גזרה אלא רק בכלי ראשון שכבר היה על גבי האש. לכן נראה שהגדרת הבישול לפי רבינו הינה הלכתית ולא עובדתית.

מצאנו עוד הרחקות מהתורה – כגון בנזיר לא להתקרב לכרם וגם לא להתקרב לאשה אפילו בלי לעשות מעשה.

חכמי אשכנז ניסו להסביר את ההלכה בצורה הגיונית, כלומר לבחון האם במציאות יש בישול או לא ולכן הם מחמירים בכלי שני ואפילו בכלי שלישי.

אולם לפי רבינו הגדרת קלי הבישול הינה מצומצמת כפי שמובא בפרק ט' הלכה ב' שרק דבר שהדחתו היא גמר בישולו. וזה לא כולל דברים אחרים כגון: עלי נענע, עלי תה וכו'.

לגבי מים – מאחר ויש כאן חידוש של התורה כי הרי החימום לא מכשיר את המים לבישול אלא לרחיצה, ולכן אין לך בו אלא חידושו שאסור מהתורה רק על גבי האש (לפי שיטת מורי).

לגבי מלח – מאח ואין רך לבשל מלח שלא על גבי האש הרי שלא אסרה תורה בישול מלח בכלי ראשון שאינו על גבי האש.

לגבי תה – לדעת מורי שמאחר ואין המטרה לבשל את עלי התה אלא רק לזרז את הוצאת הטעם והצבע שלהם לתוך המים לכן נראה שאין בהם בישול גם בכלי ראשון (שאינו על גבי האש).

עירוי מכלי ראשון – לדעת מורי בשיטת רבינו אין איסור לערות מכלי ראשון על דבר חי (עמוד קפג' עמודה ימנית "וכן משמע שמותר...") חוץ מקלי הבישול כגון אותם הדגים שרבינו הזכיר בהלכה ב'. זאת בניגוד לשיטת רבינו בהלכות מאכלות אסורות שעירוי מכלי ראשון אוסר כדי קליפה.

לפי רבינו גם אין חילק בין תבשיל לבין גוש שכל שזה בכלי שני אינו מבשל.