דיני כוסות היין ואכילת האפיקומן

1. מצוות אכילת מצה הינה מצוות עשה דאורייתא.
2. מצוות אכילת מצה להבדיל ממרור אינה תלויה בקורבן פסח לדעת רבינו ולכן גם בימינו אכילת מצה הינה מדאורייתא.
3. במסכת פסחים דף קכ עמוד ב מובאת מחלוקת בין רבי עקיבא לר' אלעזר בן עזריה לגבי זמן אכילת קרבן פסח: לפי ר' אלעזר בן עזריה, זמן אכילת קרבן פסח מדאורייתא היא עד חצות ואילו לפי רבי עקיבא זמן אכילת קרבן פסח היא עד הבוקר אולם חכמים הגבילו עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה.
4. רבינו פסק כמו רבי עקיבא בהלכות קרבן פסח פרק ח הלכה טו שמדין תורה זמן אכילת קרבן פסח הוא עד הבוקר אלא שחכמים הגבילו עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה.
5. מאחר ואכילת מצה אינה תלויה בקרבן פסח, הרי שגם לפי רבי אלעזר בן עזריה אין היא מוגבלת באכילה עד חצות כמו קרבן פסח.
6. ולכן רבינו לא הגביל את זמן אכילת המצה ואפילו את האפיקומן כדי לא להגביל את האדם בזמן של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.
7. אמנם מצאנו שבהלכות קריאת שמע של ערבית, גזרו חכמים שזמנה עד חצות וכך פסק רבינו, ואם כן נשאלת השאלה מדוע גם בדיני אכילת מצה לא הגבילו עד חצות? התשובה לכך היא שבקריאת שמע יש חשש בגלל העייפות של האדם הוא לא יקרא, אולם בליל הסדר יש פעילות שלמה של שתיית 4 כוסות וקריאת ההגדה וההלל, ולכן לא חששו חז"ל שמא אדם יירדם ולא יאכל את המצה.
8. אם אדם שכח לאכול אפיקומן, הדין הוא כדלהלן (פרק ח' הלכה ט הערה כט):

• אם נזכר לפני ברכת המזון לאחר שנטל ידיו או שאמר "הב לן ונבריך", הדין הוא שיאכל את האפיקומן ללא ברכת המוציא מאחר ואין אמירת "הב לן ונבריך" מהווה היסח הדעת כי אנו סמוכים על שולחן המקום;
• אם נזכר לאחר ברכת המזון, לפני ששתה כוס שלישית – ייטול ידיו, יברך המוציא וברכת המזון וישתה כוס שלישית;
• אם נזכר לאחר שתיית כוס שלישית, לא יברך שוב כדי שלא להוסיף בשתיית כוס יין נוסף שלא נתקן, אלא יסמוך על מצות שמורות (מספיק שיהיו שמורות משעת לישה לפי רבינו – פרק ו' הלכה י' הערה יז), שאכל בסעודה.

תכלית גאולת ישראל ממצרים היא לא רק שחרור משעבוד אלא להיות עובדי ה' ובכך להיות בני חורין לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן הרוחני כלומר בני חורין מיצרים ותאוות. כי אדם שמשועבד ליצריו אינו בצלם אלוהים אלא הוא כבהמה הולכת על שניים. ולכן, אם היה חיוב לאכול רק קורבן פסח בליל הסדר ללא אכילת קרבן חגיגה, הרי שאכילת הקרבן הייתה ברעבתנות ובחוסר דרך ארץ. אולם מאחר ואנו אוכלים קודם בשר חגיגה, הרי שאכילת קרבן פסח הינה על השובע וממילא האכילה תהיה בנחת, בדרך ארץ ללא יצר רעבתנות כבני מלכים ובכך אנחנו זוכים להיות בני חורין אמתיים גם מיצר הרע ובהמיות שזהו בצלם אלוהים.