ברכת המזון
האם קטן שהגיע לגיל חינוך מוציא את הגדול בברכת המזון? תשובה לפי הרמבם .תודה
מה דין ברכה על קפה לבן בהתחשב שיש כאלה המעוניינים גם במים וגם בתערובת הפולים והזרעונים הנמצאים בתחתית.
קפה לבן עשוי מפולי קפה שטוחנים אותם טחינה קלה וקולים אותם קליה מועטת, ולאחר מכן מערים עליהם מים חמים ומוסיפים תבלינים שונים, ויש ומוסיפים גם שומשום, חיטה וכדומה.
כתב רבינו, בהלכות ברכות פרק ח' הלכה ד':
יְרָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהִשָּׁלֵק שֶׁשְּׁלָקָן--מְבָרֵךְ עַל מֵי שְׁלָק שֶׁלָּהֶן, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה: וְהוּא, שֶׁשְּׁלָקָן לִשְׁתּוֹת מֵימֵיהֶן, שֶׁמֵּימֵי שְׁלָקוֹת כִּשְׁלָקוֹת, בִּמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִשְׁתּוֹתָן. דְּבַשׁ תְּמָרִים, מְבָרְכִין עָלָיו תְּחִלָּה שֶׁהַכֹּל. אֲבָל תְּמָרִים שֶׁמִּעֲכָן בְּיָדוֹ, וְהוֹצִיא גַּרְעִנִּין שֶׁלָּהֶן, וַעֲשָׂיָן כְּמוֹ עִיסָה--מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וּלְבַסּוֹף, בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלוֹשׁ.
פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל חַיִּים--אִם בִּשְּׁלָן אוֹ שְׁלָקָן--מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה, שֶׁהַכֹּל; וּלְבַסּוֹף, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת. וִירָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל שְׁלוּקִין כְּגוֹן כַּרּוּב וְלֶפֶת--אִם אֲכָלָן חַיִּים--מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה, שֶׁהַכֹּל. וּדְבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל חַיִּים וּמְבֻשָּׁלִין--אֲכָלָן בֵּין חַיִּים בֵּין מְבֻשָּׁלִין--מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה, בְּרָכָה הָרְאוּיָה לָהֶן: אִם הָיוּ פֵּרוֹת עֵץ, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת אֲדָמָה אוֹ יְרָקוֹת, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

כלומר, לדעת הרא"ש במיץ של פרי אין טעם הפרי, לכן ברכתו "שהכל".

כלומר, לדעת מארי, דברי רבינו בהלכה חלים רק ב-3 התנאים הבאים: (1) בירקות שדרכם להיאכל מבושלים, (2) ושדרך בני אדם לשתות את המשקה (3) ומטרת הבישול הייתה כדי לשתות את המשקה ולא להכשיר את השלקות לאכילה. וכמו כן, מדובר על מקרה בו כבר לא נשאר טעם בירקות אלא כל התמצית עוברת למים והירקות נשארו רק קרומים חסרי טעם. ולכן, מרק ירקות ששותים את הנוזל ואוכלים את הירקות, ברכת המשקה נשארת "שהכל" וברכת הירקות היא "אדמה".
ואמר מר בר רב אשי: האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו. מ"ט? זיעה בעלמא הוא. כמאן? כי האי תנא דתנן: דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ספוניות ושאר מי פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע פוטר.
כלומר, נוזל שהופק מפרי, ברכתו יורדת ל"שהכל". ודין זה מבוסס על מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע במסכת תרומה האם משקה של פרי דינו כפרי או לא, שר' אליעזר סובר שמשקה של פרי כמו דבש תמרים דינו כפרי ולכן זר שאוכל דבש מתמרי תרומה בשוגג, חייב קרן וחומש כאוכל פרי עצמו, ואילו לפי ר' יהושע אין דין דבש תמרים כפרי ולכן פטור. והלכה כר' יהושע.
אמר רב פפא: פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא, ומיא דלפתא כלפתא, ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי. בעי רב פפא: מיא דשיבתא מאי? למתוקי טעמא עבדי או לעבורי זוהמא עבדי לה? ת"ש: השבת משנתנה טעם בקדירה אין בה משום תרומה ואינה מטמאה טומאת אוכלים. שמע מינה למתוקי טעמא עבדי לה, שמע מינה.
העולה מהגמרא, לגבי שֶבֶת (ירק) כשמבשלים אותו לתת טעם בקדירה ברכת המשקה היא "אדמה" ולאחר הבישול יצאה השבת מגדר של אוכל ואין בה דין תרומה וטומאת אוכלים.
וכן פסק רבינו בהלכות תרומה פרק טו הלכה יא.
ומהדוגמא שהביאה הגמרא מירק של השבת שבו ניטל טעמו בבישול, אנו מבינים שדין מי שלקות חל רק כאשר ניטל כל טעמם של הירקות והועבר למים, ומכאן המקור לדברי מארי.
האם קטן שהגיע לגיל חינוך מוציא את הגדול בברכת המזון? תשובה לפי הרמבם .תודה
שלום למו"ר מדוע אסור להביא לחם לברכת המזון? לדוגמא, סידרו וניקו את השולחן, שמו בינתיים את הלחם בצד ואח"כ החזירו לשעת הברכה. האם זה אסור? אם כן מדוע, והאם יש לכך סימוכין בדברי רבנו או השו"ע.
תודה רבה
1) ישנם מאכלים, דוגמת פיצה, שלא ברור מה צריכה להיות ברכתם. הבנתי שהדעות חלוקות בין הפוסקים השונים, אך אני רוצה ללמוד מה הסיבה לכך שטוענים שיש לברך "המוציא" במקרים בהם ישנו בצק במזון, אך יש כמה חומרים אחרים?
2) מה הם הקריטריונים לברך "המוציא" ומה הם הקריטריונים לברך "מזונות" על כל מאכל?
מה הדין אם החזיק במאכל וברך עליו ונפל ונמאם והביאו לו מאותו מין במקומו, האם יחזור ויברך?
באלו נסיבות עליו לחזור ולברך על המאכל הנוסף ובאלו נסיבות יהיה פטור מן הברכה?
שלום הרב
ראיתי שבתשובה של הרב בנצח ישראל ביום י אדר ב תשס״ח הרב כתב שזמן ברכות השחר הוא כאשר אדם קם ואפילו לפני עלות השחר אך גם ראיתי שבתשובות הרב ביום ה ניסן התש״פ הרב כתב שאין לברך ברכות השחר אלא עם עלות השחר אז מה נכון? ממתי מברכים ברכות השחר? והאם עד ארבע שעות בלבד?
תודה רבה
כבוד הרב,
אשתי היא מבני עדות המזרח ובאזכרות של המשפחה מגישים לחמניות "מזונות"- לחמניות אלו עשויות עם ביצים, שמן, וסוכר. כמו כן, אשתי מכינה לחמניות כאלו גם בבית
רציתי לדעת מה ברכתם, האם אכן מזונות? אם כן, מה ההגדרה של קביעת סעודה בכדי שנתחייב בנט"י, המוציא וברהמ"ז?
בתודה מראש
לדעת הרמב"ם, המברך ברכה לבטלה - עובר איסור מדאוריתא או מדרבנן?
באילו נסיבות יש לברך על כל סוג מאכל את הברכה האחרונה היחודית לו לאחר שאכל כשיעור?
כשמתחייב ברכת בורא נפשות וברכת על הארץ ועל פירותיה, איזה ברכה יקדים?