חימום מים בשבת ושימוש במים חמים בשבת

יום השישי ב' תמוז תשע"ח 15.6.18:
א. מה גדר של בישול מים בשבת?
ב. מים שהורתחו לפני שבת ונתקררו, האם מותר לחממם על גבי פלטה בשבת? האם מותר להוסיפם למיחם? האם מותר להניחם על גבי פלטה כבויה שתדלק בעוד שעה באמצעות שעון שבת?
ג. דין דוד חשמל שיש בו מים חמים שגוף החימום שבו כבה, האם דינו ככלי ראשון שהורד מהאש? או כלי שני (מאחר והוא לא חומם ישירות באש)?
ד. דין שימוש במים חמים בשבת שחוממו ביום שישי בדוד החשמל כאשר גוף החימום כבוי בשבת - האם אסור להשתמש במים החמים מפאת המים הקרים שנכנסים לדוד ומתחממים (או אולי מתבשלים) בדוד?
ה. האם בשאלות לעיל יש להקל לגבי קטן או חולה שאין בו סכנה?

מקורות:
גמרא, שבת
רבינו, שבת

דין חימום מים בשבת

כתב רבינו בהלכות שבת פרק ט' הלכה א':

א  הָאוֹפֶה כִּגְרֹגֶּרֶת, חַיָּב.  אֶחָד הָאוֹפֶה אֶת הַפַּת, אוֹ הַמְּבַשֵּׁל אֶת הַמַּאֲכָל אוֹ אֶת הַסַּמָּמְנִין, אוֹ הַמְּחַמֵּם אֶת הַמַּיִם--הַכֹּל עִנְיָן אֶחָד הוּא.  שֵׁעוּר הַמְּחַמֵּם אֶת הַמַּיִם, כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶן אֵבֶר קָטָן; וְשֵׁעוּר מְבַשֵּׁל סַמָּמְנִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לַדָּבָר שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן לוֹ.

ג  הַמַּפְקִיעַ אֶת הַבֵּיצָה בְּבֶגֶד חַם, אוֹ בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים, שְׁהֶן חַמִּים מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ--אַף עַל פִּי שֶׁנִּצְלָת, פָּטוּר:  שֶׁתּוֹלְדוֹת חַמָּה, אֵינָם כְּתוֹלְדוֹת הָאֵשׁ; אֲבָל גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן, מִפְּנֵי תּוֹלְדוֹת הָאוּר.  וְכֵן הַמְּבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֶא בָּהֶם, פָּטוּר.  הַמְּבַשֵּׁל עַל הָאוּר דָּבָר שֶׁהָיָה מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ, אוֹ דָּבָר שְׁאֵינוּ צָרִיךְ בִּשּׁוּל כְּלָל--פָּטוּר.

ו  הַמַּתִּיךְ אֶחָד מִמִּינֵי מַתְּכוֹת כָּל שְׁהוּא, אוֹ הַמְּחַמֵּם אֶת הַמַּתֶּכֶת עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה גַּחֶלֶת--הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְבַשֵּׁל.  וְכֵן הַמְּמַסֵּס אֶת הַדּוֹנַג, אוֹ אֶת הֶחֵלֶב, אוֹ אֶת הַזֶּפֶת, וְהַכֹּפֶר, וְהַגָּפְרִית, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶם--הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְבַשֵּׁל.  וְכֵן הַמְּבַשֵּׁל כְּלֵי אֲדָמָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ חֶרֶס, חַיָּב מִשּׁוֹם מְבַשֵּׁל.  כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר:  בֵּין שֶׁרִפָּה גּוּף קָשֶׁה בָּאֵשׁ, אוֹ שֶׁהִקְשָׁה גּוּף רַךְ--הֲרֵי זֶה חַיָּב, מִשּׁוֹם מְבַשֵּׁל.

 

מהלכה א' לעיל אנו למדים שחימום של מים חייב משום אב מלאכה של אופה, אולם החיוב הוא משום חימום מים לרחיצה כי אין דרך בני אדם לרחוץ במים צוננים ולכן גם גדר השיעור הוא כדי לרחוץ אבר קטן.

חימום מים הינו שונה מהותית מבישול או אפיה כי בישול ואפיה משנים מהותית את הדבר המתבשל או שנאפה וכפי שהגדיר הרמב"ם בהלכה ו' לעיל " בֵּין שֶׁרִפָּה גּוּף קָשֶׁה בָּאֵשׁ, אוֹ שֶׁהִקְשָׁה גּוּף רַךְ--הֲרֵי זֶה חַיָּב, מִשּׁוֹם מְבַשֵּׁל" בעוד שבחימום מים אין ריפוי של דבר קשה ולא הקשיה של דבר רך. זאת ועוד, הרמב"ם בהלכה ג' כתב שהמבשל דבר שאין צריך בישול הרי הוא פטור, והרי מים אינם צריכים בישול מאחר והבישול לא משנה מאומה בגוף המים.

כתב מארי בהערה ג':

העולה מדברי מארי:

  1. מים אינם צריכים בישול ולכן הגדר של מלאכת חימום המים אינה בישול של המים אלא חימום המים לצורך הכשרתם לרחיצה.
  2. בגלל שהגדר של חימום המים הוא הכשרתם לרחיצה, שיעור המלאכה הוא כדי לרחוץ איבר קטן.
  3. כמו כן, שיעור חימום המים כדי להתחייב במלאכה הוא לא עד לרתיחה ואפילו לא בגדר של חום שהיד סולדת, אלא כל שחיממם לטמפרטורה לרחיצה של אדם איסטניס (פושר), חייב.
  4. במים אין גדר של "אין בישול אחר בישול" ולכן מים שהורתחו לפני שבת ונצטננו, הרי חזרו להיות כמו שהיו ולכן מי שמחמם אותם בשבת, עובר על איסור דאורייתא של מבשל.
  5. אדם שלוקח מים צוננים שהורתחו מלפני השבת ומכניסם למיחם בשבת, עובר על איסור דאורייתא של מבשל.
  6. אדם שמחמם על גבי פלטה ביצים בשבת שכבר נתבשלו מלפני השבת, בתוך כלי עם מים שגם הם הורתחו לפני שבת, הדין הוא שעל הביצים הוא פטור כי אין בישול אחר בישול ועל המים הוא חייב מדין מבשל בשבת. וגם על גבי פלטה כבויה, אסור מאחר ולגבי המים זו מלאכת גרמא בבישול שאסורה בשבת.
  7. יוצא לכאורה מדברי מארי שאם המים כבר התחממו (כגון בקיץ שהתחממו מחום השמש), והרי הם כבר מוכשרים לרחיצה, נראה שאין איסור דאורייתא לחממם כי הם כבר היו ראויים לרחיצה אף לפני החימום.

 

כתב הרמב"ם בפרק כב'

ב  מִפְּנֵי מַה אָסְרוּ חֲכָמִים לְהִכָּנֵס לַמֶּרְחֵץ בַּשַּׁבָּת--מִפְּנֵי הַבַּלָּנִין שֶׁהָיוּ מְחִמִּין חַמִּין בַּשַּׁבָּת, וְאוֹמְרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת הוּחַמּוּ; לְפִיכָּךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחֵץ בַּשַּׁבָּת, אַפִלּוּ לְהָזִיעַ.  וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטַּף כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין, וְאַפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת; אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, מֻתָּר.  בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּחַמֵּי הָאוּר--גְּזֵרָה, מִשּׁוֹם מֶרְחֵץ; אֲבָל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, מֻתָּר לְהִשְׁתַּטַּף בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ.  וְאָסוּר לִרְחֹץ בְּמַיִם חַמִּין שֶׁבַּמְּעָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַמְּעָרָה יֵשׁ בָּהּ הֶבֶל, וְיָבוֹא לִידֵי זִיעָה; וְנִמְצֵאת כַּמֶּרְחֵץ.

ה  אַמְבָּטֵי שֶׁלְּמֶרְחֵץ שְׁהִיא מְלֵאָה מַיִם חַמִּים--אֵין נוֹתְנִין לָהּ מַיִם צוֹנֵן, שֶׁהֲרֵי מְחַמְּמָן הַרְבֵּה; וְכֵן לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ פַּךְ שֶׁלְּשֶׁמֶן, מִפְּנֵי שְׁהוּא כִּמְבַשְּׁלוֹ.  אֲבָל נוֹתֵן הוּא מַיִם חַמִּין, לְתוֹךְ אַמְבָּטֵי שֶׁלְּצוֹנֵן.

ו  מֵחָם שֶׁפִּנָּה מִמֶּנּוּ מַיִם--מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנֵן, כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן; וּמֻתָּר לִצֹּק מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ מַיִם צוֹנֵן, אוֹ צוֹנֵן לְתוֹךְ הַחַמִּין--וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שְׁהוּא מְחַמְּמָן הַרְבֵּה.  וְכֵן קְדֵרָה רוֹתַחַת--אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרִידָהּ מֵעַל הָאֵשׁ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ תְּבָלִין; אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹכָהּ מֶלַח, שֶׁהַמֶּלַח אֵינוּ מִתְבַּשֵּׁל אֵלָא עַל גַּבֵּי אֵשׁ גְּדוֹלָה.  וְאִם צָק הַתַּבְשִׁיל מִקְּדֵרָה לִקְעָרָה--אַף עַל פִּי שְׁהוּא רוֹתֵחַ בַּקְּעָרָה, מֻתָּר לוֹ לִתֵּן לְתוֹךְ הַקְּעָרָה תְּבָלִין:  שֶׁכְּלִי שֵׁנִי אֵינוּ מְבַשֵּׁל.

מהלכה ב' אנו למדים שחכמים אסרו לרחוץ בשבת במים חמים שהוחמו על גבי האש לפני השבת מפני הבלנים שהיו מחממין את המים בשבת וטוענים שחוממו מלפני השבת.

בהלכה ה' הרמב"ם אוסר לתת מים צוננים בתוך אמבט עם מים חמים שהוא למעשה כלי ראשון שירד מהאש. והשאלה מדוע הרמב"ם כלל בהלכה דווקא אמבט.

מהלכה ו' אנו למדים שאסור לשים דבר שאינו מבושל בכלי ראשון חם שאינו על האש, אולם דבר קשה הבישול כמו מלח – מותר. וכן תבשיל שכבר נתבשל קודם השבת (כגון חמאה) מותר לשים בכלי ראשון שאינו על האש מאחר ואין בישול אחר בישול, וכן אין בכך גזרה של מחזי כמבשל.

באר מארי בהערה ח':

העולה מדברי מארי:

  1.  אין איסור בישול של מים בכלי ראשון שאינו על האש אלא שנכלל בגזרת המרחצאות, כגון באמבטי.
  2. לכן, אסור מדרבנן לחמם מים צוננים (ואפילו אם הורתחו לפני השבת) בתוך אמבט עם מים שהוא כלי ראשון חם שאינו על האש.
  3. גזרת המרחצאות הינה דווקא בחימום באמצעות האש ולא בחימום המים באמצעות החמה.
  4. נתינת דבר שאינו מבושל בתוך כלי ראשון חם שאינו על האש, אסורה מדאורייתא.
  5. סיר חמין שהינו כלי ראשון שאינו על האש, מותר לכתחילה לשים בתוכו מרק צונן שכבר נתבשל. בנוגע לנתינת מים, ייתכן ויש להתיר מאחר ואיסור חימום מים בכלי ראשון שאינו על האש הוא רק מגדר של גזרת המרחץ בעוד שמים שניתנו בתוך תבשיל אינם בגדר של מים שראויים לרחיצה.
  6. סיר חמין שהינו על גבי האש, ולצדו יש סיר עם מרק חם שגם הוא על גבי האש, אסור להעביר מרק באמצעות מצקת מסיר המרק לסיר החמין, על אף ששניהם על האש ושניהם מבושלים מאחר ומצקת דינה ככלי שני.

בהערה י"א כותב מארי:

מדברי מארי אנו למדים:

  1. עירוי מכלי ראשון מבשל, ולכן מותר לתת דבר שאינו מבושל בתוך כלי שני, רק לאחר שיצקו לתוכו את התבשיל מהכלי הראשון.
  2. דין היתר כלי שני, אפילו התבשיל מאוד חם, וכן אין הבדל בין תבשיל נוזל לבין תבשיל שהינו גוש, כגון בשר או תפוח אדמה שאוצר חום – הכל דרך כלי שני ומותר.
  3. כלי ראשון שאינו על האש שנחה רתיחתה,

 

כתב הרמב"ם בפרק ט' הלכה ב':

ב  הַנּוֹתֵן בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּחָם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגַּל, וְנִתְגַּלְגְּלָה--חַיָּב:  שֶׁהַמְּבַשֵּׁל בְּתוֹלֶדֶת הָאוּר, כִּמְבַשֵּׁל בָּאוּר עַצְמָהּ.  וְכֵן הַמֵּדִיחַ בְּחַמִּין מָלִיחַ הַיָּשָׁן, אוֹ קוּלְיָס הָאַסְפַּנִּין וְהוּא דָּג דַּק וְרַךְ בְּיוֹתֵר--הֲרֵי זֶה חַיָּב:  שֶׁהֲדָחָתָן בְּחַמִּין, זֶה הוּא גְּמָר בִּשּׁוּלָן.  וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בָּהֶן.

וכתב מארי בהערה ח':

העולה מדברי מארי לעיל:

  1. עירוי מכלי ראשון נאסר רק על גבי קלי הבישול.
  2. מותר לערות מכלי ראשון על מאכל חי שאינו מקלי הבישול (כגון הל או זנג'וויל).
  3. מותר לתת בכלי ראשון שאינו על האש דבר שמבושל כל צורכו, וכן דבר שנאפה או נקלה כל צורכו.
  4. מותר לתת את קלי הבישול בכלי שני.

כתב הרמב"ם בפרק כ"ב הלכה ד':

ד  מֵבִיא אָדָם קִתּוֹן שֶׁלְּמַיִם, וּמַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה--לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֵלָא כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן.  וְכֵן מַנִּיחַ פַּךְ שֶׁלְּשֶׁמֶן כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה--כְּדֵי שֶׁיִּפְשַׁר, לֹא שֶׁיֵּחַם.  וְסָךְ אָדָם יָדוֹ בַּמַּיִם אוֹ בְּשֶׁמֶן, וּמְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה--וְהוּא שֶׁלֹּא יֵחַמּוּ הַמַּיִם שֶׁעַל יָדוֹ, עַד שֶׁתְּהֶא כְּרֵסוֹ שֶׁלַּתִּינוֹק נִכְוֵית בָּהֶן.  וּמְחַמֵּם בֶּגֶד, וּמַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי מֵעָיו בַּשַּׁבָּת.

וכתב מארי בהערה ז':

העולה מדברי מארי לעיל:

  1. על בסיס דברי הרשב"א, תבשיל על גבי סיר שיש בו תכולה, תבשיל או מים, כמו מיחם שעל גבי האש נקרא כנגד המדורה ולא על גבי האש.
  2. ולכן מותר לחמם תבשיל על גבי סיר שיש בו תכולה שעל גבי האש.
  3. אולם, אם יודע שיגע לחום שהיד סולדת בו ייזהר שלא להניח זמן רב כדי שלא יגיע לחום שהיד סולדת בו.
  4. רק נתינה על סיר עם תבשיל נקרא כנגד האש, אולם נתינה על גבי סיר ריק אין דינו כנגד האש אלא דינו על האש כי הוא למעשה כמו חצובה גבוהה.

 

שימוש בשבת במים חמים שחוממו בדוד חשמל מלפני השבת

לדעת הרבה פוסקים אסור להשתמש בשבת, במים חמים שחוממו מלפני השבת בדוד חשמל, מאחר ובפתיחת המים החמים בבית, נכנסים מים קרים לדוד ומתחממים בדוד שדינו ככלי ראשון שאינו על האש (כי גוף החימום כבוי).

לשיטתנו, על אף שנתינת מים צוננים בכלי ראשון שאינו על האש אסורה רק מדרבנן מדין גזירת מרחץ, יוצא שאיסור שימוש במים חמים בשבת כאשר גוף החימום כבוי, אסורה מדרבנן (יש גם לדון אם דוד דינו ככלי ראשון מאחר והאש לא חממה את הדוד אלא את המים שחיממו את הדוד, כמו כן, המים הקרים נכנסים לתחתית הדוד שם המים פחות חמים).

יוצא אפוא שהיתר השימוש תלוי בדין פסיק רישא מדרבנן, שאם נגדיר שנוח לאדם שנכנסים מים לדוד כי אחרת לא יוכל להשתמש במים החמים, הרי זה בגדר זה פסיק רישא מדרבנן דניחא ליה שאסור מדרבנן, אולם אם נגדיר שלא ניחא לאדם שהמים הקרים מתחממים (או שמא במציאות אפשר להשתמש בדוד אם סוגרים את הברז שמזרים מים קרים לדוד), הרי זה נחשב כפסיק רישא שלא ניחא ליה באיסור דרבנן, ולכן מותר בשבת.

ועדיין אני חוכך להחמיר, אם נדון את הדוד כאמבטי, ואסור מדין גזירת מרחצאות.

תגיות: 
תאריך: 
15/06/18 א' תמוז התשע"ח
x

Audio Playlist