דילוג לתוכן העיקרי

כתובות נב ע״ב–נג ע״ב: תנאי הכתובה, ירושת הבנים ומזונות הבנות

תנאי כתובה גם בלי ניסוח מפורש

במשנת כתובות, פרק ד, נשנים תנאים הקובעים מה יקבלו בני המשפחה מנכסי הבעל לאחר מותו. מן התנאים שנדונו כאן, בני האישה זכאים בתנאים מסוימים לכתובת אמם מעבר לחלקם בירושת האב, הבנות ניזונות מנכסי האב לאחר מותו, ולַאלמנה זכות ישיבה ומזונות לפי התנאי הנוהג במקומה. אפילו אם לא כתב הבעל תנאי שתיקנו חכמים, הוא מחייב מכוח תקנת בית הדין. הרמב״ם מונה את הזכויות הללו בהלכות אישות, פרק יב.

כתובת בנין דכרין ומותר דינר

כשאב נותן לבתו נדוניה, הוא מעוניין שתועיל גם לילדיה. אילו עברה הנדוניה בירושת הבעל לכל בניו בשווה, היו חלקים ממנה עשויים להגיע לבני אישה אחרת. חכמים תיקנו שבנסיבות הנדונות הבנים יורשים את כתובת אמם ואת הנדוניה שהכניסה, ואחר כך כל הבנים חולקים בשאר נכסי האב. כך האב יכול לתת לבתו בעין יפה.

במקום דקא מיעקרא נחלה דאורייתא לא תקינו רבנן.

תלמוד בבלי, כתובות נב ע״ב

הרמב״ם מדגים בהלכות אישות, פרק יט אב שהניח אלפיים, כשסכום כתובת האישה הראשונה ונדונייתה הוא אלף ושל השנייה מאתיים. הבן הראשון מקבל אלף והשני מאתיים. את שמונה המאות שנותרו הם חולקים, ולכן הראשון מקבל בסך הכול אלף וארבע מאות והשני שש מאות. אם לאחר ניכוי שתי הכתובות לא נותר אפילו דינר לנחלה, מחלקים את העיזבון לפי דין הירושה הרגיל. במקרה שבו אחת הנשים נפטרה אחרי הבעל, יש לדון בנפרד בגביית כתובתה ובשבועה שלא נפרעה אותה בחייו.

מכירת כתובה ומחילה עליה

בכתובות נג ע״א מבחין רבא בין מכירת הכתובה לבין מחילה לבעל. אישה הזקוקה לכסף יכולה למכור את הזכות לגבות את כתובתה. בין שהקונה הוא אדם אחר ובין שהקונה הוא הבעל עצמו, המכירה אינה מבטלת את תנאי כתובת בנין דכרין. במחילה על הכתובה לבעל הדין שונה. הגמרא מבחינה אפוא בין קבלת תמורה בעת צורך כספי לבין ויתור מרצון על הזכות.

מזונות הבנות וגבולות ההתחייבות

בת שטרם בגרה ושטרם התארסה ניזונת מנכסי אביה לאחר פטירתו מכוח תנאי בית דין. בכתובות נג ע״ב נבחנים שני טעמים ביחס לבת שהתארסה לפני הבגרות. מצד אחד, כשהיא מאורסת היא כבר קשורה לבית אחר. מצד שני, כל עוד טרם נישאה עדיין אין היא נסמכת על מזונות הארוס. להלכה, אירוסין הלכתיים מפסיקים את הזכות גם לפני הבגרות, והבגרות מפסיקה אותה גם כשלא התארסה. בשאלות אחרות, כגון מזונות בת יבמה, הגמרא משאירה ספק.

מסקנת הדברים

תנאי הכתובה מגינים על בני המשפחה גם אם לא נכתבו. תחולתם תלויה במעמד האישה או הבת ובנסיבות העיזבון, והתקנה של כתובת בנין דכרין חלה כשהיא משאירה מקום לקיום דין הירושה מן התורה.

קראו את הדוגמה המספרית בהלכות אישות יט והשוו בין שני עיזבונות: אחד שמותיר עודף לחלוקה לפי דין תורה ואחד שמספיק רק לשתי הכתובות.