דילוג לתוכן העיקרי

הכשרת בשר לפי הרמב״ם: מתי צריך חליטה ומתי די בצלייה?

מה המליחה מוציאה ומה החליטה משאירה?

כל נפש מכם לא תאכל דם.

ויקרא יז, יב

איסור הדם הוא נקודת המוצא של הכשרת הבשר. אחרי ההשריה, המליחה וההדחה, שולחן ערוך, יורה דעה, סימן סט מתיר לבשל את הבשר. לשיטת הרמב״ם בהלכות מאכלות אסורות, פרק ו, עדיין צריך להכניס את הבשר למים רותחים. הדם שנותר באיברים מותר כל עוד לא פירש. החליטה באה למנוע ממנו לצאת ולהתבשל עם הבשר.

מליחה ממושכת או כמות גדולה של מלח אינן באות במקום חליטה לבישול לפי הרמב״ם. נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בגודל מנה לפני המליחה, ולהכניס אותן למים הרותחים מעט מעט כדי שכמות גדולה לא תצנן את המים בבת אחת. הרב רצון ערוסי נוטה להמתין עד שהמים חוזרים לרתיחה. הוא השאיר מקום לבירור אם די במכת החום הראשונה.

מה עושים אם הבשר כבר נחתך או נטחן?

בחיתוך נחשף צד שלא נמלח. לפי הרב יוסף קאפח, אם ממליחים עכשיו רק את צד החיתוך, דם שיצא ממנו עלול להיבלע בחלק שכבר נמלח. הפתרון לבשר שמיועד לבישול הוא הבהוב קל באש ואחריו חליטה. מי שמבקש לאכול את הבשר צלוי צולה אותו צלייה גמורה.

חתיכה בגודל מנה שנמלחה ונחלטה היטב אפשר לטחון לאחר החליטה. אם הבשר נטחן לאחר מליחה בלבד, יש המתירים להכשירו בצלייה. הרב ערוסי עצמו מפקפק בכך, שכן הדם שנותר עשוי להתערב בבשר בשעת הטחינה.

מה ההבדל בין טיגון, צלייה ועישון?

טיגון בשמן עמוק ורותח יכול לשמש חליטה לפי הרב ערוסי, אם השמן הרותח מגיע אל הבשר. פירורים שאינם חוסמים את המגע אינם מעכבים אותו. מעטה אטום שמעכב את מגע השמן מעורר ספק בכשרות החליטה.

החליטה נדרשת לבישול. צלייה גמורה מכשירה את הבשר מצד עצמה. בביאורו להלכות שביתת יום טוב, פרק ד, הרב יוסף קאפח מבאר שצלייה יכולה להיעשות גם בחום של משטח בלי שהלהבה תיגע בבשר. הרב ערוסי מתיר צלייה על משטח לוהט בחתיכות בגודל מנה, ומפקפק אם בעטיפה בנייר כסף יגיע אל הבשר החום הדרוש.

גם בעישון צריך לברר מה נעשה לבשר. הרב יוסף קאפח דן בבשר שנכבש אחרי מליחתו ודם יוצא ממנו לתוך חומר הכבישה. ההערה מופיעה בדיון אחר, על משמעות העישון לעניין בשר בחלב, בהלכות מאכלות אסורות, פרק ט, בסוגיה הנידונה גם בירושלמי נדרים ו, א. בעישון בחום שאלת ההכשרה תלויה בשאלה אם הבשר אכן נצלה צלייה הלכתית. שם המוצר לבדו אינו מכריע.

כיצד נוהגים כשמתארחים?

לכתחילה ראוי לבקש מנה שנחלטה או לבחור חלופה. כשאדם נוהג חליטה ומתארח אצל מי שנוהג על פי השולחן ערוך ואינו חולֵט, הרב רצון ערוסי מתיר בשעת הדחק, כשאין חלופה מתאימה, לסמוך על ההנחה שמעט הדם שיצא בטל בשישים. ההיתר נוגע לתבשיל שכבר הוכן. בשאלת סירים, כשאין חלופה ואין ידיעה שבישלו בהם בשר שלא נחלט, הרב נוטה להתיר לשאול את הסיר.

מקרה אחר הוא בשר שלא נמלח כלל. מהרי״ץ התיר בדיעבד כשידע שהבשר נחלט כראוי ובני המקום היו בקיאים בחליטה. ההיתר באותו מעשה נשען על בקיאות ועל חליטה שנעשתה כראוי. סדר ההכשרה המקובל נשאר מליחה ואחריה חליטה.

מסקנת הדברים

לפי הרמב״ם, בשר שמיועד לבישול מכשירים במליחה ואחריה חליטה. כשדרך ההכנה משתנה, בודקים אם הדם כבר יצא, אם עלול לצאת בבישול ואם התקיימה צלייה של ממש. ההבחנות האלה קובעות את הדין בכל מקרה.

כשקונים בשר מוכשר לבישול או מתארחים לסעודה, בררו אם הבשר נמלח לפני החיתוך או אחריו, ואם חולט, נצלה או בושל. הפרטים האלה קובעים איזו מן ההלכות שייכת למקרה.