דילוג לתוכן העיקרי

שמיטה בשנה השמינית: עד מתי נוהגים ספיחין וביעור?

מה נשאר מאיסור ספיחין לאחר ראש השנה?

פירות שביעית מותרים באכילה בקדושתם. הלכות שמיטה ויובל, פרק ה מחייבות להשתמש בהם בדרך האכילה הרגילה ולשמור עליהם מהפסד. ספיחין הם דין נפרד. חכמים גזרו על גידולים מסוימים גם כשהם נראים כמי שצמחו מעצמם, מפני שאנשים היו זורעים בסתר וטוענים שלא זרעו.

במשנה שביעית ו, ד נחלקו מתי אפשר לקחת ירק במוצאי שביעית. רבי התיר מיד. הרמב״ם קובע שספיחי שביעית שיצאו לשנה השמינית אסורים מראש השנה ועד חנוכה. קטיף בשמינית אינו הופך גידול של שביעית לגידול חדש. ירק שידוע שנזרע וגדל בשמינית נידון לפי גידולו החדש. בבצל או בצמח שממשיך לצמוח, צריך לברר מה צמח ומתי. ביבול שגידל גוי בארץ אין גזרת ספיחין, ולפי הרב ערוסי עדיין יש לדון בו מצד קדושת שביעית. משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד.

מתי מגיע זמן הביעור?

והיתה שבת הארץ לכם לאכלה.

ויקרא כה, ו

פירות שביעית עומדים לרשות האדם, הבהמה והחיה. כל עוד החיה יכולה לאכול מאותו המין בשדה, אפשר לאכול גם מן המלאי שבבית. משנה שביעית, פרק ט מבחינה בין אזורים, שכן אותו המין יכול להישאר בשדה במקום אחד ולכלות במקום אחר. כשהמין כלה מן השדה לפי תחום הביעור, מגיע גם זמנו של המלאי שבבית.

לפי הרמב״ם בהלכות שמיטה ויובל, פרק ז, בשעת הביעור אפשר לחלק מפירות שביעית מזון שלוש סעודות לכל אחד, ואת מה שלא נמצא לו אוכל במועד הביעור מבערים. הדין נוגע גם ליין ולמיץ מפירות שביעית. הרב ערוסי מביא כדוגמה את היין של שביעית שנשמר עד ליל הסדר של תשפ״ג, ואת ההיתר המצומצם שהביא בשם הרב יוסף קאפח לארבע הכוסות באותן נסיבות.

מה משנה החלוקה דרך אוצר בית דין?

תוספתא שביעית, פרק ח מתארת שלוחי בית דין שאוספים יבול ומחלקים אותו לציבור. יש פוסקים שסומכים על מעמד היבול המוחזק באוצר ציבורי לעניין ביעור. לפי הרב רצון ערוסי, הרמב״ם לא פסק את הסדר הזה כפטור, ולכן לשיטתו דרך החלוקה אינה פוטרת יין ופירות מחובת הביעור. הוא גם מבחין בין אוצר המנוהל בידי בית דין לבין פיקוח מסחרי המכונה כך.

למה בכל זאת להעדיף אתרוג בפיקוח למצווה?

באתרוג למצוות ארבעת המינים השאלה היא אילו חששות הפיקוח מברר. אתרוג של ערלה אסור באכילה ופסול למצווה, כמבואר בהלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח. הרב ערוסי העדיף באתרוגים שנידונו לקנות מגוף שמפקח מפני ערלה ומברר את דרך הטיפול במטע. ההמלצה למצווה נאמרה לפני מועד הביעור האפשרי של האתרוג, והיא מתיישבת עם עמדתו לגבי ביעור.

מסקנת הדברים

בשמינית בודקים שני מועדים. בספיחין בודקים מתי הירק גדל, ובביעור בודקים מתי כלה המין מן השדה. בשיטת הרמב״ם גם חלוקה באוצר בית דין אינה מבטלת את חובת הביעור כשמגיע זמנה.

לפני שבוחנים ירק, יין או אתרוג מן השביעית, בררו מתי גדל, מה מקורו ומהו השימוש המבוקש. בירק השאלה עשויה להיות ספיחין, וביין השאלה עשויה להיות מועד הביעור.