האם רוב הבוגרים נדרשים להקיז דם ברית?

תזכיר בנושא ברית מילה בתינוק עם צהבת או לפני תום שבעת ימי התאוששות

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הטקסט המצורף העוסק בהלכות ברית מילה, בדגש על מקרים בהם התינוק סובל מצהבת או נימול לפני שעברו שבעה ימים מתחילת החלמתו. הדיון מתמקד בשאלה האם יש צורך בהטפת דם ברית חוזרת במקרים אלו.

נושא מרכזי: ספקות הלכתיים סביב ברית מילה בתינוק חולה או לפני תום שבעה ימים

הטקסט מעלה ספקות משמעותיים בנוגע לצורך בהטפת דם ברית חוזרת במצבים בהם ברית המילה בוצעה בתינוק הסובל מצהבת או לפני שעברו שבעה ימי התאוששות ממחלתו. המחבר מציין כי שיטת "מורי" מחייבת המתנה של שבעה ימים לפני ביצוע ברית המילה, ואוסרת על ביצועה בשבת. עם זאת, הוא מציין שאם בוצעה מילה בשבת בניגוד לכך, "יכול להיות כך אומר מורי וגדולה מזו הייתי אומר שהמלו אותו בעת שהוא פטור מן המילה לדעת חז"ל הרי זה קמל אותו תוך שבעה או בלילה שצריך להטיף ממנו דם ברית".

הכותב מציג שאלה של אדם שבנו נימול לפני המתנה של שבעה ימים לאחר שהחלים מצהבת, בהסתמך על הוראת המוהל. כעת, האב חושש שמא יש צורך בהטפת דם ברית. לכאורה, על פי דברי "מורי", "אם מלים לפני שהילד נרפא מנצה ובלפני שהוא שלמו שבעת ימת עוששות זה נחשב כמל בתוך זמנו לפני זמנו או כמל בלילה שצריך חטפת דם ברית אז לכאורה צריך גם במקרה הזהפת דם ברית".

ספקות נוספים בדברי רבנו (הרמב"ם)

הטקסט מצביע על כך שבעוד שרבנו (הרמב"ם) פסק באופן מפורש על הצורך בהטפת דם ברית במקרים של גר שנימול לפני גיורו או תינוק שנולד נימול ("רבנו כתב בצורה מבוארת שצריך חטפת דם ברית"), הרי שלגבי מילה בלילה או מילה לפני תום שמונה ימים, הדברים אינם מפורשים בדבריו: "אבל לעניין מי שנמול בלילה אם חוזר וצריך להטיף דם ברית זה לא כתוב ברבנו וכן לתינוק אשר נמול לפני תום שמונה ימים שצריך להטיף לו דם ברית זה לא כתוב בדברי רבנו אלא יש מפרשים בדברי רבנו שצריך לחזור ולהטיף דם ברית".

מכאן עולה "ספק ספקה": האם תינוק שנימול לפני תום שמונה ימים צריך לחזור ולטבול דם ברית לאחר שמונה ימים? האם תינוק שנימול בלילה צריך לחזור ולטבול ברית ביום? על אחת כמה וכמה, שהדבר מהווה "ספק גדול מאוד בדברי רבנו אם צריך לחזור ולהציב לו דם ברית" כאשר התינוק נימול לאחר שהחלים ממחלתו וחלפו שבעת ימי ההתאוששות.

חילוקי דעות בין הפוסקים בנושא צהבת ומילה

הטקסט מדגיש כי נושא מילת תינוק הסובל מצהבת הוא "מחלוקת עצומה בקרב הפוסקים". קיימות דרגות שונות של צהבת (12, 15, 18, 20), וקיימת אי בהירות הן בקרב הרופאים והן בקרב חכמי ההלכה ("ונבוכו בא גם הרופאים וגם חכמי הלכה, מורי ההוראה") לגבי איזו דרגה נחשבת למחלה המונעת את ברית המילה.

הכותב מעלה את הטענה כי ברוב המקרים לתינוקות יש דרגה נמוכה של צהבת, ולכן יש ספק האם דרגה נמוכה כזו מגיעה כלל לדרגת "מחלת צהבת האמורה". לאור ספק זה, נראה ש"אין צורך בהטפת דם ברית".

הסתמכות על הוראת המוהל

גורם נוסף התומך באי הצורך בהטפת דם ברית חוזרת הוא העובדה שהאב פעל על פי הוראת המוהל. המוהל נחשב ל"מורה הוראה נקודתי של העניין הזה", ורבים סומכים על "תביעות עינם ועל מיומנותם של המוהלים לקבוע עם התינוק בר מילה או לא בר מילה ראוי למילה או לא ראוי למילה".

מאחר וקיימים ספקות רבים בנוגע לצורך בהטפת דם ברית, והאב פעל על בסיס הוראת מורה הוראה שלא טעה בדבר משנה מפורש אלא בדין השנוי במחלוקת, הרי ש"הוא פעל בצורה שהוא צריך לפעול במיוחד תביעות עין תביעות עין של המוהל באותו רגע באותו זמן שאנחנו יש לזה משקל גדול בעניינים אלו".

שיקולים פסיכולוגיים וחשש מחבלה

הכותב מביא את דברי רבנו במורה נבוכים על הטעם למילת התינוק ביום השמיני ולא בגיל גדול, ומציין את "השילוב הפסיכולוגי". תינוק בן שמונה ימים עדיין חסר דעת ואינו מודע למעשה המילה ולכאב הכרוך בו, בניגוד למבוגר. לכן, קיימת אפשרות ש"אם נטיף דם בר בנסיבות כאלה זה בבחינת חבלה כי אם אין אנו רשעים לעתיד דם ברית או יותר נכון אם אין חובה ודאית לעתיד דם ברית יכול להיות שזה גדר חבלה בילד ואסור לא רק לאב לחבול בילדו אלא אפילו אם הילד יגדל ויגיע לגיל המצוות יכול להיות שהוא בבחינת אסור לחבול בעצמו".

לאור זאת, במצבים של ספק, "שב ואל תעשה עדיף בסיבות כאלה".

מסקנה

בנסיבות בהן תינוק נימול כאשר לא המתינו שבעה ימי התאוששות לאחר שהייתה לו דרגה מסוימת של צהבת, וכיום הוא כבר ילד, נראה שאין לחזור ולהטיף דם ברית. זאת, בשל הספקות ההלכתיים המרובים בנושא, ההסתמכות על הוראת המוהל, והחשש מפני חבלה בילד במקום שבו אין חובה ודאית לכך.