האם מותר להשתמש בכספים שנתרמו לקופות הצדקה בבתי הכנסת גם לצרכי ציבור?

• קופה של צדקה: גבייה שבועית קבועה לצורך מתן מזון שבועי לעניי העיר, כאשר הגבאים מעריכים את יכולת הנתינה של כל אדם.
• תמחוי: גבייה יומית לצורך סיוע לעניים מזדמנים מחוץ לעיר, באמצעות חלוקת מזון מבושל ולחם שנאסף מבני הקהילה.

לאחר מכן, מצטט הדובר את הרמב"ם (הלכות מתנות עניים, פרק ט', הלכה ז') הקובע כי בני העיר רשאים לעשות קופה ותמחוי ולשנות את ייעודם "לכל מה שירצו מצורקי ציבור ואף על פי שלא יתנו כן בשעה שגבו". עוד מציין הרמב"ם כי אם יש במדינה חכם גדול שהכל סומכים על דעתו, הוא רשאי לשנות את הכספים לצרכי ציבור לפי ראות עיניו.

הדובר מסביר כי הרמב"ם פוסק כדעת רבינו תם, החולק על רי"גש וסובר שהשינוי יכול להיות לכל צורכי ציבור, ולאו דווקא לצורכי עניים. הוא מביא דוגמאות לצורכי ציבור כגון התקנת תאורה ברחוב או בניית שירותים ציבוריים.

בהמשך, מציין הדובר את פסיקתו של מרן השולחן ערוך (יורה דעה, סימן רנ"ו, סעיף ד'), המאמצת את דברי הרמב"ם בנוגע לאפשרות שינוי ייעוד הכספים לכל צורכי ציבור, גם אם לא נאמר כך בעת הגבייה. הרמ"א מוסיף כי דין זה תקף גם לגבי גבאי ממונה מטעם בני העיר.

לאור זאת, מגיע הדובר למסקנה העיקרית:

"לפי זה אצלנו היום שהמנהג הוא שבכל בית כנסת מארגנים להם קופת צדקה אז יוצא איפה שהכל תלוי בגבאי בית הצדקה או רב בית הכנסת אם נותנים על דעתו ואם כן השאלה היא האם מותר להוציא מאותה קופה בשביל הצרכים שאמרתי לעוד תלמידים לקרוא בתורה כן או צרכים ראיהות תאורה וכי יוצא בזה והתשובה היא חיובית כי כאמור יש להם זכות או סמכות לשנות."

הדובר קובע באופן ברור שמותר להשתמש בכספי קופת הצדקה של בית הכנסת לצרכים שהוזכרו (פרסים לילדים, ריהוט, תאורה, שיפוצים וכדומה), מכיוון שלגבאים או לרב בית הכנסת יש סמכות לשנות את ייעוד הכספים לצורכי ציבור.

עם זאת, הוא מציין הסתייגות מסוימת בנוגע לשינוי בין קופה לתמחוי (ולהיפך), שם המפרשים מסבירים שהשינוי מותר בעיקר במצב של עודפים. אך לגבי גבייה שנתית לקופת הציבור, ההלכה משמע שאין מגבלה כזו והם רשאים לשנות גם לצורך צרכים אחרים שאינם עודף.

הדובר מציע פתרון מעשי לנושא:

"מקסימום לכל היותר יעשו חשבון בדרך כלל פחות או יותר כל שנה כמה הם נזקקו למשוך מאותה קופת העני קופת הצדקה ואתן נניח ישארו ושארנו ואלו תשאר הם יכולים להפנות לצרכים אחרים של הציבור כל שכן אלו שמניתי שוודאי שפיהם גם צד של מצווה בדבר."

הוא מציע לערוך מעין תחשיב שנתי של צרכי הנזקקים, ואת היתרה להפנות לצרכים ציבוריים אחרים, אשר לדעתו רבים מהם כוללים גם צד של מצווה.

לסיום, מדגיש הדובר כי למרות שהגבאים מוסמכים לעשות זאת על דעת עצמם,

"טוב וראוי אף על פי שבאמת הגבאים עושים זאת על דעתם ומוסמכים לכך טוב וראו שהתעצו הם רב כנסת עם רב העיר על מנת שאכן באמת הפעולה גם תזכה לגיבוי שמחר מחרתיים יבוא יבוא להם מישהו ויגיד להם מה אתם עושים זה לא בסדר מה שאתם עושים לפחות שיהיה להם גיבוי בעניין הזה."

הוא ממליץ לגבאים להתייעץ עם רב בית הכנסת ועם רב העיר כדי לקבל גיבוי לפעולותיהם ולמנוע מחלוקות עתידיות. הוא אף מוסיף כי קיימים מקרים בהם ניתן לשנות ייעוד של דבר שהוקדש למטרה מסוימת, אך זהו נושא לדיון נפרד.

בשורה התחתונה, הקטע קובע כי על פי ההלכה, מותר לשנות את ייעוד הכספים שנגבו לקופת הצדקה של בית הכנסת לצרכים ציבוריים אחרים, אך מומלץ לעשות זאת בתיאום עם רבנים על מנת למנוע אי הבנות.