האם כלי שני מבשל בשבת?

הגדרת כלי בישול על פי רבנו:

• כלי בישול מוגדר כדבר שאינו ראוי לאכילה ללא בישול, והבישול הוא זה שמכשיר אותו לאכילה.
• "כל שאיננו ראוי להאכל בלי בישול והבישול מכשיר אותו לאכילה הרי שבשעה שמבשלים אותו באופן שכבר מכשיר אותו להיות אכיל, זה נחשב בשול מבחינת דיני שבת".
• מאכלים שזקוקים לבישול מרובה עד לדרגת רתיחה גבוהה נחשבים לבישול רגיל.
• ישנם "קלי הבישול" (מאכלים המתבשלים במהירות) כמו מליח דג סטנון, שעירוי מכלי ראשון מספיק כדי להחשיבם למבושלים באופן הראוי לאכילה.
• "יש כלי בישול כמו מליח בדג סטנון שעל ידי עירוי מכלי ראשון די בכך והם כבר נחשבים למבושלים באופן שהם ראויים לאכילה".
• דברים שניתן לאכול או לשתות גם ללא בישול, ואם מבשלים אותם הם זקוקים לבישול מרובה (כמו יין, שמן, חלב), אינם נחשבים לקלי הבישול.

דין עירוי מכלי ראשון וכלי שני:

• גם לגבי קלי הבישול, האיסור הוא בעשיית בישול בדרך של עירוי מכלי ראשון.
• "גם הדברים אשר נחשבים לקלי הבשול עלבה דרבנו האיסור הוא בדרך של עירוי מכלי ראשון".
• כלי שני אינו מבשל כלל, אפילו דברים שהם קלי הבישול.
• "אבל אם שמים בכלי שני כלי שני אינו מבשל כלל ואפילו בדרגה ואפילו דברים שהם קלי הבישול".
• הרב יוסף (יביע עומר חלק ז' אור החיים סימן מ') מסכים עם שיטת רבנו בעניין זה.
• "ובאמת כך מסיק הרב יוסף בשיטת רבנו ויביע עומר חלק ז אור החיים סימן מ".

סתירה לכאורה מדברי רבנו בהלכות מעשרות:

• ישנה הלכה לכאורה סותרת ברבנו (הלכות מעשרות פרק שלישי הלכה ט"ו) בנוגע לשמן חם בכלי שני. שם נאמר שאם חום המאכל בכלי השני הוא כזה שהיד נכוות ממנו, אסור לתת לתוכו שמן מפני שהוא מתבשל.
• "ורואים מכאן שנותנים כאן שמן בתוך כלי שני לא עירוי מכלי ראשון אם הכלי שני חם בחדר שהיד נחות ממנו אין לצאת את ה שמן לתוך הכלי שני הזה מפני שהוא מתבשל".
• ההסבר לסתירה לכאורה הוא שהלכות מעשרות דנות ב"גמר מלאכה" המכשיר לחייב בתרומות ומעשרות, וזהו דין שונה מדיני בישול בשבת. גם מליחה נחשבת כ"בישול" לעניין תרומות ומעשרות.
• "באמת כבר מורי העיר שם בבצק שלא מדובר שם בדיני שבת אלא בדין שהבישול גומר דהיינו זה כבר גמר מלאכה מכשיר אותו לחייב אותו בתרומות מעשרות אזי לגבי תרומות ומעשרות כלי שני שהוא יש בו חום שהיד נחת ממנו זה דרגה של בישול שכבר מחייבת בהפרשת תרומות מעשרות לדיני שבת זה לא גדר של בישול".
• לכן, אין להביא ראיה מדיני בישול של תרומות ומעשרות לדיני בישול של שבת.

הערה נוספת - הכנת תה בשבת:

• פוסקים רבים התלבטו בשאלת הכנת תה בשבת בעירוי מכלי ראשון, מחשש שהוא מקלי הבישול.
• אם שמים את המים החמים ואז את שקית התה (כלי שני), לדעת רבנו אין איסור.
• ישנם מחמירים שאף בכלי שני, אם המים חמים מאוד, אין לשים כלי בישול (בהשפעת הדין מתרומות ומעשרות), ולכן מחייבים כלי שלישי או עירוי מכלי שני.
• דעת המרצה היא שעלי התה אינם מבושלים לשם אכילה, אלא רק להוצאת הטעם והצבע, וניתן להשיג זאת גם בהשריה במים קרים לאורך זמן. מכיוון שאין כוונה לבשל, אין איסור מצד הדין.
• "שהוא אומר שעלי התה אף אחד לא מבשל אותו בשביל אוכלם בטור שכאלה. מי צריך אותם בכלל? זורקים אותם בסוף. כל מה שצריכים מהם את צבעם ואת טעמם ולא יותר. ואת צבעם ואת טעמם ניתן להוציא מהם גם בלי חום אלא בשרייה במים מים רגילים משרייה ממושכת".
• למרות זאת, המרצה ממליץ להיות זהיר בצד המעשי ולנהוג בכבוד כלפי רבנים שהחמירו.
• "אמר אמרתי דבריי להלכה ולא למעשה בצד המעשי צריך להיות זהיר אנחנו שקוראים את הדברים של מורי קוראים את הדברים של פוסקי ההלכה השונים לפחות לפחות מתייצבים ברמה כדלקמן".
• ההמלצה המעשית היא:
• למזוג מים חמים ואז להכניס את שקית התה (כלי שני) - זה מותר ללא חשש.
• אם המארח שם את שקית התה וערה מכלי ראשון, בשעת הדחק מותר לסמוך על דעת המקילים כדי לא לפגוע בכבודו.
• "כדאי הוא מורי בשעת הדוחק לסמוך עליו כדי לא פגוע בכבודו של המארח".

עקרון חשוב:

• תמיד צריך למצוא את האיזון בין הידע העקרוני להלכה, ליישום המעשי ברמת לכתחילה, בדיעבד ובשעת הדחק.
• "תמיד צריך למצוא את האיזון בין מה שאנחנו יודעים ברמת העיקרון בין הייסום המעשי ברמת הלכתחילה וברמת הדעבד ושעת הדחק".