האם הכהנים רשאים לשאת כפיהם גם לאחר שקיעת החמה?

תקציר מסמך תדרוך: דיון בסוגיית נשיאת כפיים במנחה של תענית סמוך לשקיעת החמה

מסמך זה מסכם את הסוגיות העולות מתוך הטקסט המצורף, העוסק בשאלה מתי רשאים כהנים לשאת כפיהם בתפילת מנחה של תענית שהתקיימה סמוך לשקיעת החמה. הדיון מתמקד במחלוקות בין פוסקים שונים, בדגש על דעת הרמב"ם, ומנסה להבין את המושגים של "שקיעת החמה" ו"בין השמשות" בהקשר זה.

נושא מרכזי: האם מותר לכהנים לשאת כפיהם בתפילת מנחה של תענית שהתארכה אל מעבר לשקיעת החמה המקובלת בלוחות הזמנים? ואם כן, עד איזה זמן מותר לעשות זאת?

נקודות עיקריות וציטוטים:

1. האיסור העקרוני של נשיאת כפיים במנחה:

• הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק יד) קובע כי בשחרית, מוסף ונעילה הכהנים נושאים כפיהם, אך לא במנחה.
• הטעם לכך הוא "מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם. ושמה שתו הכהנים יין ושיכור אסור בנסיעת כפיים."
• הרמב"ם אף מוסיף: "ואפילו ביום התענית אין נוסעים כפיה במנחה. גזירה מנחה של תענית מפני מנחה של כל יום."

1. החריג של מנחה בתענית שיש בה נעילה:

• הרמב"ם מציין חריג לתעניות שבהן מתפללים מנחה ונעילה (כגון יום כיפור ותענית ציבור). במקרים אלו, "הרי זו התפילת מנחה בתענויות נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום ולפי כך יש בה נסיעת כפיים."
• הטעם לכך הוא שתפילת מנחה בתעניות אלו סמוכה לשקיעת החמה ובזמן היא דומה לנעילה במוצאי כיפורים, הסמוכה לערבית.

1. הזמן הקובע לנשיאת כפיים - יום או לילה?:

• הכותב מציין כי הרמב"ם לא קבע במפורש שנשיאת כפיים היא דווקא ביום ולא בלילה.
• עם זאת, נראה מדבריו שהרמב"ם מצמיד את נשיאת הכפיים לתפילות היום (שחרית, מוסף, נעילה ומנחה של תענית), שכן "אין נסיעת כפיים בגבולים בלי תפילות ויש רק תפילות שבהם נוסעים כפיים שחרית מוסף נעילה אבל לא מנחה."
• מכאן מובן שנשיאת כפיים מתקיימת ביום, אך יש להבין מהו הגדרת "יום" לעניין זה.

1. פרשנות "שקיעת החמה" לפי הרמב"ם:

• הכותב מעלה את השאלה האם "שקיעת החמה" המוזכרת בהקשר של תפילת נעילה מתייחסת לשקיעה הנראית לעין ומפורסמת בלוחות הזמנים, או לזמן מאוחר יותר.
• הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק א, הלכה ז) מתאר את תפילת נעילה כ"תפילה אחר תפילת המנחה סמוך לשקיעת החמה ביום התענית בלבד כדי להוסיף תחינה ובקשה מפני התענית וזו התפילה נקראת תפילת נעילה כלומר ננעלו שערי שמיים בעד השמש ונסתרה לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה."
• התיאור "ננעלו שערי שמיים בעד השמש ונסתרה" יכול להתפרש כזמן שבו השמש כבר אינה נראית.

1. הגדרת יום ולילה לפי הרמב"ם בהלכות קידוש החודש:

• כדי להבין את משמעות "יום" ו"לילה" לפי הרמב"ם, מובא ציטוט מהלכות קידוש החודש (פרק ב, הלכה ט) העוסק בראיית הירח החדש.
• בדברי מורי (מפרש דברי הרמב"ם) מוסבר כי "כוכב אחד זה עדיין יום... שני כוכבים זה בין השמשות זה ספק יום ספק לילה ושלושה כוכבים זה לילה."
• מכאן עולה שלפי הרמב"ם, כל עוד לא נראו שלושה כוכבים, עדיין נחשב ליום או לכל הפחות לבין השמשות שהוא ספק יום.

1. יישום ההגדרה על נשיאת כפיים במנחה של תענית:

• לאור הגדרת היום והלילה על פי הרמב"ם בהלכות קידוש החודש, עולה האפשרות שאם תפילת המנחה של התענית (הנחשבת כנעילה) התארכה, ניתן לשאת כפיים כל עוד לא יצאו שלושה כוכבים.
• הכותב מדגיש כי בעוד שבשבת מחמירים מרגע שהשמש נסתרת, כאן מדובר בהגדרת יום ולילה לצורך קיום מצווה.

1. מחלוקת הפוסקים - גישה מחמירה מול הקלה:

• הגישה המחמירה (כפי שמובאת בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרכ"ג): משווה את נשיאת כפיים לעבודת בית המקדש, שהייתה מתקיימת ביום. לפי גישה זו, אם החשיכה, אין לשאת כפיים. "אם כבר חשה אין עושים כפיים תיקש נסיעת כפיים לעבודה עבודת בית המקדש תכתיב לשרתו ולברך בשמו בעבודה הוא דווקא ביום."
• דעת הרב יוסף (חווה דעת חלק א סימן מ): מציג גישת ביניים. לכתחילה, יש לקצר בתפילת נעילה כדי שהכהנים יספיקו לשאת כפיהם לפני השקיעה בכמה דקות. אך בדיעבד, אם התפילה התארכה לאחר השקיעה, רשאים הכהנים לברך ברכת כהנים בבין השמשות, שהוא ספק יום ספק לילה. "בדיעבד כל בין השמשות ואין ספק שהוא יודע שבין בין השמשות הוא ע עד צת הכוכבים רק הוא אומר את זה לבדיעבד אנחנו אומרים לכתחילה בין השמשות בגלל שספק יום ספק לילה לעניין נסיעת כפיים בתפילה אפשר לשת כפיים."
• הגישה המקילה (העולה מדברי הרמב"ם ופרשניו): רואה את נשיאת כפיים בגבולים כפועל יוצא של התפילה ולא כעבודה ממש. לכן, כל עוד נחשב יום לפי ההגדרה המקלה (עד צאת שלושה כוכבים), ניתן לשאת כפיים בתפילת מנחה של תענית שהיא במקום נעילה.

1. מסקנה אופרטיבית מהדיון:

• על פי הגישה המחמירה (האשכנזית), אם השקיעה המקובלת בלוחות הזמנים עברה, אין לשאת כפיים.
• על פי דעת הרב עובדיה יוסף, לכתחילה יש להקדים את ברכת הכהנים לפני השקיעה, אך בדיעבד ניתן לסמוך על זמן בין השמשות.
• על פי ההבנה של דברי הרמב"ם (בפרט בהתבסס על הלכות קידוש החודש), ניתן היה לשאת כפיים כל עוד לא יצאו שלושה כוכבים, שכן זמן זה עדיין נחשב ליום או לספק יום.

סיכום:

הטקסט מציג דיון הלכתי מורכב בשאלה מתי רשאים כהנים לשאת כפיהם בתפילת מנחה של תענית שהתקיימה סמוך לשקיעת החמה. המחלוקת נסובה סביב פרשנות המושגים "שקיעת החמה", "יום" ו"לילה" בהלכה, וכן סביב מעמדה של נשיאת כפיים בגבולים (האם היא כדין עבודת המקדש או כחלק מתפילה). ניכרות גישות שונות בין הפוסקים, החל מגישה מחמירה המקבילה את נשיאת כפיים לעבודת המקדש ומגבילה אותה ליום המוחלט, ועד לגישה מקילה יותר המתירה נשיאת כפיים כל עוד לא הגיע הלילה על פי ההגדרות ההלכתיות המקלות (כגון עד צאת שלושה כוכבים). דעת הרב עובדיה יוסף מהווה עמדת ביניים הממליצה לכתחילה להימנע מנשיאת כפיים לאחר השקיעה המקובלת, אך מתירה זאת בדיעבד בתוך זמן בין השמשות