מת שנקבר בימי החנוכה, האם רשאים לומר צידוק הדין?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק", תוך שימוש בציטוטים רלוונטיים מהמקור. הטקסט עוסק בעיקר בשאלה ההלכתית האם יש לומר "צידוק הדין" (ברכה המביעה קבלת דין שמיים בעת פטירה) בזמנים שונים, בדגש על שבת, חנוכה וימים שבהם לא אומרים תחנון.

1. המחלוקת בין עדות ישראל בנוגע לאמירת צידוק הדין בזמנים שונים:

הטקסט פותח בדיון בשאלה מעשית: האם אומרים צידוק הדין על נפטר שנפטר בשבת חנוכה ונקבר ביום ראשון של חנוכה. מכאן נפרשת מחלוקת מנהגים ברורה בין עדות ישראל:

• יהודי תימן: נוהגים לומר צידוק הדין "בכל עת אפילו בשבת אפילו בחג, אפילו בחול המועד, אפילו בראש חודש, אפילו בחנוכה, אפילו בפורים, אפילו בערב שבת ואפילו בלילה. לעולם אנחנו אומרים ציד הדין."
• הספרדים: נוהגים לומר צידוק הדין גם בחנוכה, כפי שמציין הטקסט: "ולעומת זאת, אחינו הספרדים אומרים צידוק הדין בחנוכה." ומאוחר יותר: "למנהג הספרדים ועדות המזרח אומרים צידוק הדין בחנוכה".
• האשכנזים: נוהגים שלא לומר צידוק הדין בחנוכה: "והחלנו אשכנזים לא אומרים צידוק הדין בחנוכה." ובהמשך: "אבל האשכנזים נהגו שלא לומר צידוק הדין בחנוכה".

2. הקריטריון האשכנזי לאמירת צידוק הדין:

הטקסט מצביע על כך שהמנהג שהתפשט בקרב האשכנזים מקשר בין אמירת צידוק הדין לאמירת תחנון: "כלומר המנהג שהתפשט באשכנז שהקנה מידה שעל פיו נקבע מתי אומרים צידוק הדין אם אומרים תחנון או לא אומרים תחנון."

• כתוצאה מכך, האשכנזים לא אומרים צידוק הדין "כשקוברים אחר חצות בערב שבת כי אם זה אחר חצות בערב שבת שאז כבר לא אומרים תחנון אז גם לא אומרים צידוק הדין."
• עוד עולה מהטקסט שיש אומרים שאצל האשכנזים "אין קוברים אמת בלילה שאין אומרים קדיש ולא צידו קדין אז הנה גם הזליגה ללילה."

3. דעת השולחן ערוך והגהות הרמ"א:

הטקסט מביא מדברי מרן השולחן ערוך (רבי יוסף קארו) בסימן א' סעיף ו' שכותב: "אומרים על המת צדוק הדין וקדיש" ומבהיר שהדברים מתייחסים לחול המועד ויום טוב שני. לעומת זאת, ביום טוב ראשון, "כיוון שאין מתעסקים במת אין אומרים אותו."

הגהת הרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיפה על כך: "הגהה אלו הם דברי ארמעה ויש חולקים שלא לומר צידוק הדין במועד וכן המנהג פשוט במדינות אלו שלא לומר צידוק בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון." הרמ"א מצביע על מנהג האשכנזים שלא לומר צידוק הדין בימים שאין אומרים בהם תחנון, כולל חול המועד.

4. דיון מיוחד על אמירת צידוק הדין על תלמיד חכם בחנוכה:

הטקסט מעלה סוגיה ספציפית בנוגע לאמירת צידוק הדין על תלמיד חכם שנפטר בחנוכה, בהתחשב בכך שימי חנוכה אסורים בהספד ותענית.

• הטקסט מציין שמספידים תלמיד חכם בפניו למרות איסור ההספד: "הרי ימי חנוכה אסורים בהספד ותעני אבל מספידים תלמידים תלמיד חכמים בפניו."
• מכאן עולה השאלה האם יש לומר צידוק הדין על תלמיד חכם שהוספד בחנוכה: "אז אם ההספד ניטחה לתלמיד חכמים בפניו בכל שכן שוודאי ודאי מותר לומר צידוק הדין."
• היו אשכנזים שסברו שיש לומר צידוק הדין לפחות על תלמיד חכם שהוספד: "והיו מןשכנזים שבאמת אמרו נכון צריך לומר צידוק הדין לפחות בלוויה של תלמיד חכם שהרי הספדנו אותו אז גם נאמר צידוק הדין."
• אך ישנם אשכנזים שמחמירים ואינם אומרים צידוק הדין גם על תלמיד חכם שהוספד: "אבל יש מאשכנזים שמחמירים אינם דם זה חומרה אבל נוהגים שלא לומר צידוק הדין גם בפני תלמיד חכמים. מי שנפטר והוא תלמיד חכמים למרות שהספידו אותו."

5. השורש והיסוד של מצוות צידוק הדין:

הטקסט מסביר כי צידוק הדין יסודו במצוות עשה מן התורה של "ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."

• הכוונה היא לאהבת ה' ללא תנאי, אפילו כאשר האדם מיוסר: "כלומר אהבת השם ללא תנאי. אפילו ש אדם מיוסר בייסורים הוא מודה לקדוש ברוך הוא על הכל מכל קל זה היסוד של צידוק הדין."
• הטקסט מדגיש את המעלה של מי שמגיע לדרגה זו: "ואשרי האדם שמגיע לדרגה כזו שאפילו הוא מיוסר בייסורים הוא מודה ומשבח לקדוש ברוך הוא ומברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה."
• לכן, מצוות עשה זו תקפה בכל זמן: "מה לי ביום שבת מה לי ביום חול יברך הוא ויודע לקדוש ברוך הוא."

6. אמירת "ברוך דיין האמת" במקום צידוק הדין בשבת ויום טוב:

הטקסט מציין שגם בשבת ויום טוב, למרות האיסור על קריעה בשעת צער, יש לברך "ברוך דיין האמת": "נכון שאסור לו לקרוע בהישעתה כי זה יום שבת אבל הוא יברך ברוך דיין האמת וכך פסק גם בשמירת שבת כלח בחלק ב סימן וסעיף א מט השומע שמועה קרובה בשבת..." ובדומה לכך ביום טוב: "ואותו דבר גם כן ביום טוב כך הוא פוסק מברך דין האמת גם ביום טוב."

7. ברכת "אשר יצר אתכם בדין" בראיית בית קברות לאחר שלושים יום:

הטקסט מזכיר ברכה נוספת שיש לומר בזיקה לנושא: "מי שלא ראה בית קברות 30 יום ורואהו בשבת או ביום טוב יברך ברכת אשר יצר אתכם לפי שברכה שהברכה כוללת פעולותיו של הקדוש ברוך הוא עם כל בריותיו."

8. ניסיון להבין את מנהג האשכנזים:

הטקסט מעלה תהיות לגבי ההימנעות האשכנזית מאמירת צידוק הדין בימים שאין אומרים בהם תחנון, ומשווה זאת לאמירת "ברוך דיין האמת" ו"אשר יצר אתכם בדין" גם בשבתות וימים טובים.

• הכותב מציע הסבר אפשרי למנהג האשכנזים: "לכן אולי אחנו אשכנזים בגלל שחששו שצידוק הדין גורר אחריו פרץ של הרגשות לכן אמרו שלא יעשה זאת איך קוראים בחול המועד ולא כל יום שאין אומרים בו תחנון." הכוונה היא שאמירת צידוק הדין במלוא עוצמתה עלולה להוביל לבכי וזעקה, דבר שאסור בימים של שמחה או מנוחה.
• הכותב מבחין בין אמירה מאופקת של שבח לה' על הרעה ("הצור תמים פועלו ככל דרכיו משפט אל אמונה בין עבל צדיק וישר הוא") לבין "הקריאת הזעקה הזו שיש בה צידוק הדין ה היא גם קריאת לבבות והיא מזמינה אחריה לכי ברור שדבר כזה אסור בשבת."

9. דעתו של הכותב והעדפת מנהג יהודי תימן והספרדים:

הכותב מביע את דעתו כי מנהג אבותיו (יהודי תימן) הוא "היותר שורשי והיותר מקורי והיותר מביאק רבי חנש", ורואה בהימנעות האשכנזית מאמירת צידוק הדין בחנוכה "עובדן מצווה שעתה לברך על הרעה כשמברכים על הטובה להודות שבח לשמו ולומר אנחנו בידיך הכל שלך אין לנו פקפוק בצדק האלוהי זה קיום מצווה אדירה מצד עשמ תורה." הוא רואה באמירת צידוק הדין בכל עת קיום של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (במובן של קבלת הדין בשמחה כמו קבלת הטובה).

לסיכום: הטקסט מציג דיון הלכתי מעמיק ומעניין בנוגע למנהגים השונים בעם ישראל בנושא אמירת צידוק הדין בזמנים שונים, תוך התמקדות בשבת, חנוכה וימים שבהם לא אומרים תחנון. הוא מדגיש את המחלוקות בין העדות, מסביר את הרציונל האפשרי למנהג האשכנזים, ומבסס את חשיבות אמירת צידוק הדין על פי השקפת עדות המזרח על מצוות אהבת ה' וקבלת דינו בכל עת