האם מותר בשבת ליטול המגילה ללמד בנו ללא חשש לאיסור מוקצה?

חילוקי דעות בין הפוסקים:

• דעת רבנו (הרמב"ם): לפי הפרשנות המובאת בקטע השמע, רבנו סובר שחרש המדבר ואינו שומע חייב בקריאת המגילה ויכול אף להוציא אחרים ידי חובה. הנימוק לכך הוא שמצוות מגילה, כמו נר חנוכה, נועדו לפרסום הנס. לכן, גם אם הקורא עצמו אינו שומע, קריאתו בפני אחרים מהווה פרסום הנס.
• "ולכן אף שהוא לא שומע עצמו אבל אחרים שומעים אותו בקריעתו הוא מפרסם בכך את הנס."
• "אז שיטת רבנו היא שחרש שהוא מדבר ואינו שומע חייב בקריאת המגילה ויכולות ייה אחרים מדי חובה על אחת קמה וכמה מי ששומע על ידי מכשיר..."
• בהתאם לכך, הנוהגים על פי רבנו צריכים להעדיף את הזקן היודע לקרוא כהלכה ושומע באמצעות מכשיר שמיעה על פני אדם שאינו יודע לקרוא כהלכה אף על פי שהוא שומע כהלכה.
• דעת מרן השולחן ערוך: השולחן ערוך פוסק כמשנה, ש"הכל כשרים לקרוא את המגילה חוץ מחרש שותה וקטן". בניגוד לרמב"ם, מרן לא השמיט את המילה "חרש". המשנה ברורה מסבירה שהיות והחרש אינו שומע, דרגת חובתו נמוכה יותר ולכן אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה.
• "אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממישהו חייב בקריאתה לפי כך אם היה קורא חרש או קטן או שותה השומע ממנו לא יצא." (ציטוט מדברי מרן המובא בקטע)
• "כיוון שהוא לא שומע, אז דרגת חובתו היא דרגה נמוכה יותר. והוא עיל בדרגת חובתו נמוכה יותר, לכן הוא לא יכול להוציא אחרים מדי חובה." (דברי המשנה ברורה המוסברים בקטע)
• בעקבות כך, הנוהגים על פי השולחן ערוך נחלקו בפסיקה לגבי אדם השומע באמצעות מכשיר שמיעה.
• דעות האחרונים בנוגע לשומע באמצעות מכשיר:
• מתירים: הרב עובדיה יוסף, הרב וייס והרב פרנק מתירים לאדם השומע באמצעות מכשיר שמיעה לקרוא ולהוציא אחרים ידי חובה. הרב יוסף טוען שאדם השומע באמצעות מכשיר אינו נחשב חרש כלל.
• "הרב עודה יוסף מתיר למי ש שומע באמצעות מכשיר שמיעה וכן הרב וייסיר וכן הרב פרנק..."
• "נכון מאוד שמרן החמיר לגבי חרש המדבר ואינו שומע אינו שומע כלל גם לא על ידי מכשיר כי דרגת חובתו היא נמוכה יותר אבל מישהו שומע על ידי מכשיר הרי הוא כאילו שומע הוא בכלל לא בכלל חירש ולכן הוא יכול להיות יהיה אחרים עם זה חובה גם במצוות שיש בהם שמיעה..."
• אוסרים: הרב שלמה זלמן אוירבך והרב משה פיינשטיין אינם מתירים זאת. הם סוברים כי מצוות קריאת המגילה קשורה בשמיעה, ואין להסתפק בשמיעה באמצעות מכשיר.
• "לעומת זאת הרב שלמה זלמן אוירבך והרב אגרות משה הרב משה פיינשטיין אינם מתירים..."
• "הם באים אומרים, כיוון שהמצווה הזו היא מצווה שיש בה שמיעה, אז כאן אנחנו צריכים לדקדק יותר ולהחמיר ולא להסתפק בחר שהמדבר שומע וגם לא לסתפק באדם שהוא לא שומע מכוח עצמו, רק מכוח מכשיר."
• גישה מחמירה: קיימת אפשרות שאנשים יבחרו להחמיר ולהעדיף אדם השומע היטב (אף אם אינו קורא כהלכה) על פני אדם שאינו שומע כהלכה (גם אם קורא כהלכה), מתוך רצון להתרחק מספק וממחלוקת.
• "ואולי יש כאלה שאמרו תרחק מספק וממחלוקת ויחמירו וממילא יעדיפו את זה שקורה שלא כהלכה על פני זה שלא שומע כהלכה..."

העדפת הזקן הקורא כהלכה (לפי שיטת רבנו):

הדובר מציין שיש יתרון בהעלאת זקן ונסו פנים לקריאת המגילה, שכן הדבר יוצר אווירה של יראת שמים והודאה מתוך הבנה. זאת לעומת צעירים שעלולים ליצור אווירה קלילה ואף להביא לידי ליצנות בגלל טעויות בקריאה. * "זקן נשו פנים יוצר אוירה של יראת השם הודעה מתוך תובנה ולא אחד צעיר ימים אשר נאמר עליהם ושעירים רק קדושם ואז כל אוירה עלולה להגרף לאיזשהיא הולות אל ובמיוחד כשטועים ומתקנים יש כבר רעש רעשים ואם לפעמים הטעויות הם משובשות בעלות משמעויות מצחיקות כי הדברים גורמים הרבה פעמים לליצנויות בכל כצה בדברים האלה לכן יש להעדיף את הזקן הזה שהוא זקן ונסו פנים אף שכאמור שומע רק על ידי מכשיר..."

דיון במשנה בנוגע לחרש:

הקטע מתעכב על המשנה במסכת מגילה (פרק שני, הלכה ד') המונה את הפסולים לקריאת המגילה: חרש, שותה וקטן. התמיהה היא לגבי ציון החרש, שכן חרש "סתם" הוא חרש מלידה שאינו שומע ואינו מדבר. ההסבר המוצע הוא שהמשנה מדברת על "חרש המדבר ואינו שומע", כלומר אדם שהתחרש לאחר שכבר למד לדבר. למרות זאת, המשנה קובעת שחרש אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה. הדיון נסוב סביב שאלת חיובו של חרש המדבר ואינו שומע במצוות הקשורות בשמיעה.

מסקנה:

הנושא של כשירות אדם עם לקות שמיעה לקרוא מגילה מעורר מחלוקת בין הפוסקים, בעיקר בנוגע לאדם השומע באמצעות מכשיר. הנוהגים על פי הרמב"ם יטו להעדיף את הזקן היודע לקרוא כהלכה גם אם הוא שומע רק באמצעות מכשיר, בעוד שהנוהגים על פי השולחן ערוך יצטרכו להתחשב במחלוקת האחרונים בנושא. קיימת גם גישה מחמירה העשויה להעדיף שמיעה טובה על פני קריאה מדויקת. השיקולים הנוספים כוללים את האווירה הראויה לקריאת המגילה