האם איסור השוחד מן התורה מוגבל לענייני שיפוט ולא לעניינים מינהליים?

הנושא המרכזי: היחס לציבור שאינו שומר שבת בפרהסיה והאם מותר להתפלל איתם במניין.

עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:

1. השאלה הבסיסית: האם מותר לאדם דתי להתפלל עם ציבור שרובו אינם שומרי שבת ומחללים שבת בפרהסיה? השאלה מציפה דילמה הלכתית וחברתית.
2. התשובה התלויה בנסיבות: התשובה לשאלה אינה חד משמעית ותלויה בנסיבות. אם אין מניין אחר זמין לאדם הדתי, הרי שיש מקום להתיר להתפלל איתם.

• ציטוט: "והתשובה הדבר תלוי בנסיבות אם אין לו מניין אחר רק איתם."

1. הגדרת מצב של "פיקוח נפש רוחני": הרב שאול ישראלי זכר צדיק וקדוש מגדיר ציבור כזה (שאין מניין אחר זמין) כ"בגדר פיקוח נפש רוחני של הציבור". זהו טיעון משמעותי המצדיק השתתפות בתפילה משותפת גם עם מחללי שבת.

• ציטוט: "הרי יש תשובה לרב שאול אה ישראלי זכר ברכה שמגדיר ציבור כזה בגדר פיקוח נפש רוחני של הציבור."

1. מטרת הקירוב: אם המטרה של המתפלל הדתי היא גם לקרב את הציבור שאינו שומר שבת ככל האפשר, והראיה לכך שהם מגיעים להתפלל מעידה על "ניצוץ" יהודי שעדיין קיים בהם, הרי שיש להתפלל איתם.

• ציטוט: "ואם כאמור אין מניין אחר והמטרה גם של זה שמתפלל שם לקרב אותם כמה שאפשר והרעיה שהם באים להתפלל זאת אומרת שיש להם עדיין ניצוץ הרי יתפלל איתם."

1. הבחנה בתוך התפילה: יש לנהוג בחוכמה במהלך התפילה. העיקר הוא תפילת שמונה עשרה, אותה יש לבצע על ידי שומרי השבת. לאחרים יש לכבד על ידי אמירת זמירות וקטעים שאינם גוף התפילה.

• ציטוט: "ויהיה חכם ידע שעיקר התפילה היא תפילת 18 ושם הוא או אלה ששומרי שבת יתפללו ולאחרים יכבד אותם באמירת זמירות, באמירת כל מיני קטעים שאינם גופש לתפילה."
• ציטוט: "וכך יהיה בבחינת בתחבולות תעשה לך מלחמתה של התורה."

1. שני קשיים הלכתיים: עולות שתי בעיות מרכזיות בנוגע לשאלה זו:

• האם הם נחשבים "ציבור"?: אם הם מחללי שבת בפרהסיה מתוך בחירה חופשית ("פרי העשיה"), אולי אין להם מעמד של ציבור אלא רק אוסף של יהודים עם קשר רופף ליהדות.
• ההבדל בין מתפלל לשליח ציבור: שליח ציבור לא יכול להיות "קטיגור" שהפך ל"סניגור". אדם עם עבירות לא יכול להיות סנגור. לכן, המתפלל הדתי יתפלל בעיקר את עיקרי התפילות עבור עצמו.
• ציטוט: "א' האם הם ציבור כי אם חס ושלום הם מחלה שבת פרי העשיה אז אולי אין להם גדר של ציבור אלא אוסף יהודים שעדיין יש להם איזה קשר ליהדות ב' יש הבדל בין להיות שליח ציבור ובין להתפלל כי שליח ציבור אין קטיגור נעשה סניגור איך יוכל אדם שיש לו חבילה של עבירות להיות סניגור?"

1. גמישות בהגדרת "ציבור": אין תשובות חד משמעיות בנוגע להגדרת "ציבור" במקרים אלו. אם מדובר בציבור ירא שמיים שאליו מגיע מחלל שבת בפרהסיה, ברור שלא יצרפו אותו למניין מלכתחילה.

• ציטוט: "והתשובה הנה החנמי בדברים האלה אין דברים חתוכים לגמרי אם מדובר בציבור ירא שמיים ומגיע אל הציבור הירא שמיים אדם שהוא מחלל שבת פרהסיה אז עי ברור שלכתחילה לא נצרף עוד אותו למניין כי יש לנו ממה לצרף בני חכמים."

1. יחס שונה במצבי אין ברירה: כאשר אין מניין אחר מלבד מחללי שבת בפרהסיה, הדבר נחשב "כדאי כדאי" מצד "בעלות בניין ציון".

• ציטוט: "אבל כשמדובר שאין מניין בלעדי אותם מחל שבת פרהסיה כדאי כדאי הוא בעלשות בניין ציון אשר אמר."

1. הסתירה בהתנהגות מחללי שבת הבאים לבית הכנסת: מצוינת הסתירה בהתנהגותם של יהודים שמחללים שבת בפרהסיה אך מגיעים לבית הכנסת, מדליקים נרות, ועושים קידוש. למרות שהדבר חמור, יש בכך סימן לקשר מסוים ליהדות.

• ציטוט: "אם יהודי מחלל שבת פרסיה בא לבית הכנסת להתפלל מדליק נרות עושה קידוש רק מה הוא נוסע בשבת לעיני קל הרעק הזה נשמע רק מה זה אמנם דבר חמור אבל ברור שיש כאן סתירה מובנת בהתנהלותו של אותו אדם."

1. הגדרת "מחלל שבת פרסיה לתיאבון": "בניין ציון" מגדיר מחלל שבת בפרהסיה ככזה שעושה זאת מתוך תיאבון. זוהי הגדרה נועזת ומעניינת שיכולה להקל במצבי מצוקה.

• ציטוט: "אלשמאמינה, אומר הפשוט בניין ציון, שהוא מחלל שבת פרסיה לתיאון. זו הגדרה מעניינת ונועזת."

1. הצלחת הקירוב ההדרגתי: מובא סיפור על בית כנסת בקרית אונו שבו רבים היו מחללי שבת בפרהסיה, אך במשך השנים רוב הציבור הפך לשומר תורה ומצוות, דבר המעיד על האפשרות של "פיקוח נפש של כלל הציבור" ועל החשיבות של סיוע וקירוב כשאין אלטרנטיבה.

• ציטוט: "ובדרך כזרו התנהלו לאט לאט והיה לנו בית כנסת כזה בקריית אונו שהרבה מהם היו מחלי שבת פרסיה עד שהתגלגלו עוד שנה עוד שנה והיום ברוך השם רוב הציבור הם שומרי תורה ומצוות הרי שבאמת יש גדר של פיקוח נפש של כלל הציבור שכשאין אלטרנטיבה יש מצווה לעזור ולדובב ולקרב."

1. שינוי עולם המושגים בדורנו: עולם המושגים השתנה, ואנשים שאינם שומרי מצוות כלל אינם מבינים את חומרת מעשיהם, ולעיתים חושבים שמדובר רק בדרך התנהלות שונה ולא באיסור חמור.

• ציטוט: "כבר אמרתי שעולם המושגים בימינו השתנה לגמרי סיפרתי לכם על אחד שדלג אחריי ביום שבת הם קטנוע בכל רע גדול והגיע אליי ואני עטוב בטלית עוצר לפניי ביום שבת ואומר שבת שלום כבוד הרב כמה אני אוהב אותך ברור שהמושגים שתנים אתמול אחרי שגמרתי בשבת ציון הלכתי לעוד בית כנסת ופוגש אותי אחד עם מסור חשמלי גדול והוא בבגדים צועים בגדי עבודה מגזם את ה את הגדר חיה את הגדר ר חיה ביום שבת איך שהוא ראה אותי אומר שבת שלום כבוד הרב הוא ממשיך לגזם והרי בימים עברו שכשראו רבוא מעשן זרק מיד את הסיגריה או החביא אותה וכאן כבר אין להם תובנה שבכלל זה אסור מעולם לא למדו שזה אסור הוא חושב שזה רק שתי שיטות התנהלות יש מי ששובט בדרך כזו יש מי ששובט דרך כזו, אבל כבר עבדה התובנה שזה דבר שהיום ונורא היום ונורא."

1. הדור הצעיר גדל ללא היכרות עם מקורות: מערכת החינוך הכללית אינה מצטטת פסוקים מהתנ"ך כלל, או שמצרפת תרגום מודרני, כך שהילדים גדלים ללא היכרות ישירה עם הטקסטים המקוריים.

• ציטוט: "סיפרו לי שבחומר של לימוד תורה בית ספר כללי לא מצטטים פסוקים ואם מצטטים איזשהו פסוק כתבן אז יש כתוב תרגום בשפת דורנו. כלומר הילד גדל בלי שהוא נחסף לטקסט של התנך. הוא איננו מודע בכלל לטקסט של התנך. הוא לא נפגש עם הפסוק ויאמר השם אל משה לאמור והשם השם כדי שלא ישאל שאלות."

1. קושי בהגדרתם כ"גויים": למרות שמעשיהם של מחללי שבת בפרהסיה יכולים להיחשב כשל גויים, אין להם השקפת עולם של גויים, מכיוון שאין להם ידע בסיסי ביהדות.

• ציטוט: "ואיך אפשר לקרוא לאנשים כאלה שהם כגויים הם כגויים במעשיהם אבל לא בהשקפת עולמם כי אין להם שום ידע."

1. הצורך בקירוב ולא בהתעלמות: אסור להתעלם מציבור שרוצה להתפלל, ויש צורך לקרב אותם ולא לדחוק אותם לידי הרפורמים.

• ציטוט: "אבל אין אנו רשאים להתעלם מציבור כזה שרוצה להתפלל וצריך לקרב אותו. כלום. נדחק ציבור כזה לידיהם של הרפורמים אשר מחדשים דת, עוקרים דת אמת או מחדשים דת ומכניסים כפירה בכל העניין. כבר מוטב שנקח את האנשים האלה שרחוקים של רפורמן בכלל, אלא אינם מכירים את המציאות האמיתית ולאט לאט לשובב את נפשם."

1. פעילות חב"ד כדוגמה לקירוב: פעילות בתי חב"ד בעולם, המכניסים אורחים רחוקים מתורה ומצוות ומקרבים אותם באמצעות קיום מצוות בסיסיות, משמשת כדוגמה חיובית לקירוב. תרומותיהם של אנשים אלו מעידות על הערכתם לפעילות.

• ציטוט: "מי שמכיר את המציאות של הפעילות של חבד בתי חבד בעולם. הרי מה עושים אנשי חבד? מכניסים אורחים ובאים אליהם מחלי שבת, בועלי נידות, אוכל אכלי נבלות וטרפות שבכלל רחוקים מתורה ומצוות."
• ציטוט: "והראיה היא לא רק הופעת עם הראיה רבותיי שהם תורמים לבתי חבד אלה כי אחריך איך בתי חבד האלה מתקיימים כלומר אנשים של רחוקים תורה ומצוות מזילים כספים אל העמידים שבהם כי מערכים את הפעילות הזו שמע מינה שהם מעוניינים בה."

1. אתגרים חדשים בדורנו: בדורנו, התאוות גברו בנוסף לבורות בתורה, ואנשים רבים חושבים שהבחירה בין שמירת מצוות לאי שמירתן היא עניין של העדפה אישית.

• ציטוט: "ואם כן איפה באמת יש כאן זן חדש אשר התאוות שלהם גברו בנוסף לבערות שלהם בתורה בצד הבערות שלהם בתורה ובמיוחד בימינו שלנו שכבר שתפו את המוח שזכותו של האדם להיות ככה וזכותו של האדם להיות ככה כלומר הוא חשב הוא חושב שזה בחירה בין זה לבין זה ושכביכול הקדוש ברוך הוא אמר זה לא נורא בני חביבי אתה רוצה לאכול תריכות זה לא נורא תבחר מה שאתה רוצה אתה רוצה לבעול נדות זה לא נורא ככה הם חושבים הם לא מבינים הם לא מבינים ובחרת בחיים שהקדוש ברוך הוא אומר להם תבחר בחיים ולא תבחר במוות."

1. המלצות מעשיות: בבתי כנסת שרובם שומרי מצוות יש לעמוד על המשמר בזהירות ובחוכמה. בבתי כנסת אחרים, יש להתייעץ עם מורה הוראה ולשקול את הדברים כדי לקרב מצד אחד ולמנוע פריצת גדר מצד שני.

• ציטוט: "ומשום כך אני חוזר ומסיים בבתי כנסת שלנו שברוך השם רובם על טהרת הקודש נעמוד על המשמר תביטב כמה שנוכל ובחוכמה אבל בבתי הכנסת אחרים דין אחר יהיה להם וכל דבר צריך להביא למורה הוראה במקרה כזה לשקול מוזני פלס ולתת להם הנחיות היותר מושכלות כדי שמצד אחד לקרב ומצד שני פחות לק רבי יחנגשמר"

סיכום:

השיחה בקלטת "100419hy.mp3" עוסקת בסוגיה רגישה ומורכבת של היחס ליהודים שאינם שומרי שבת בפרהסיה, במיוחד בהקשר של תפילה במניין. עולה גישה מורכבת המאזנת בין הצורך בשמירה על קדושת התפילה וההלכה לבין החובה לקרב יהודים רחוקים ולמנוע את התרחקותם עוד יותר. הדובר מדגיש את החשיבות של התחשבות בנסיבות, במטרה של הקירוב, ובהבנה של השינויים שחלו בתפיסות ובמודעות הדתית בדורנו. ההמלצה הסופית היא לפעול בחוכמה, להתייעץ עם רבנים, ולמצוא את האיזון הנכון בין שמירה על המסורת לבין הצורך לקרב ולחזק את הקשר של כל יהודי ליהדות