מי רשאי ומוסמך, עפ"י משנת הרמב"ם, להתקין בימינו יום טוב?

עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:

• היעדר סמכות לחכמי דורנו לקבוע יום טוב כללי: הדובר פותח בשאלה האם חכמי דורנו יכולים לקבוע יום טוב על פי הרמב"ם ומשיב בשלילה מוחלטת. לדבריו, "התשובה היא שלילית ואין זה קשור לחלוטין להשקפת עולם זו או אחרת אלא לחוקתיות שיש לעניין תקנות אלו."
• הבסיס החוקתי של תקנות: הדובר מדגיש כי הסמכות לקבוע תקנות בענייני דת הנוגעות לכלל ישראל היא עניין חוקתי ולא תלוי בהשקפת עולם. הוא מזכיר את הדיון הקודם בנושא אמירת הלל ביום העצמאות ומציין כי גם שם, עמדתו של הרמב"ם בנוגע לסמכות היא הבסיסית. "הרי לעניין משנתו של הרמב"ם הואיל והיא תשתיטית, היא חוקתית היא לא קשורה להשקבת עולם זו האחרת."
• סמכות הסנהדרין ואנשי כנסת הגדולה: לדברי הדובר, על פי הרמב"ם, רק הסנהדרין ואנשי כנסת הגדולה, המגובים בנביאים, הם בעלי הסמכות לקבוע הלכות ותקנות הנוגעות לכלל ישראל, במיוחד בנושאי "קום ועשה" כמו אמירת הלל או קביעת יום טוב. "אמרנו אז שהמדייק בהלכות מגילה וחנוכה בדברי רבנו יראה שהסמכות להורות על אמירת הלל היא נתונה לסנהדרין ואנשי כנסת הגדולה שמגובים בנביאים בנביאי ישראל. שאם לו כן אין להם סמכות וכך אנו אומרים ביחס לקביעת יום טוב לכלל ישראל רק סנהדרין הם המוסמכים לקבוע יום טוב לכלל ישראל."
• הבחנה בין תקנות לקהילה לתקנות לכלל ישראל: הדובר מסביר כי הרמב"ם אמנם מכיר בסמכותם של בתי דין של יחידים לתקן תקנות, להנהיג מנהגים ולגזור גזרות לבני קהילתם, אך סמכות זו אינה תקפה לגבי כלל ישראל. "אנחנו צריכים קודם כל להבדיל בין תקנה שכוחה יפה רק לבני קהילה ובין תקנה שכוח חי יפה לכלל ישראל. ככל רק סנהדרין שהם בית דין של כלל ישראל, תקנותיו מחייבות את כל בית ישראל. אבל בית דין שאיננו של כלל ישראל, הוא נקרא בית דין של יחידים. ואין תקנותיו מחייבות את כל בית ישראל, אלא למי שאותו בית דין מקובל עליו או הוא הבית דין שלו."
• הסתייגות מגישת המהר"ם שיק: הדובר מתייחס לגישת המהר"ם שיק לפיה ציבור שנעשה לו נס הצלה יכול להנהיג לעצמו יום טוב. הוא מטיל ספק רב בהסכמתו של הרמב"ם לגישה זו ואומר שהרמב"ם היה סובר כי במקרה של נס, הציבור צריך להתועד לעצרת של תפילות והודאות ולא לקבוע יום טוב כיום טוב שבדינים. "באמת הרמבם אילו היה נשאל שאלה כזו כמו שמרמלשקר נשאל ספק גדול מאוד מאוד אם היה מסכים להוראה כזו כמו של מרמלשקר אלא היה בא ואומר שאותו ציבור שנעשה לו נס גדול יוועד לעצרת של תפילות והודעות לשם אבל לא מתכון של יום טוב כיום טוב כי לעשות מתכונים כמו המתכונים של התורה זה אין לאף בית דין סמכות חוץ מבית דין הגדול של כל ישראל."
• ההבדל בין תקנות ממוניות לתקנות "קום ועשה": הדובר מבחין בין תקנות בענייני ממונות, בהן להסכמה חברתית וקהילתית יש תוקף, לבין תקנות של "קום ועשה" בהנהגה דתית, שם הסמכות מוגבלת יותר. גם גזירות שנועדו להרחיק מן האיסור שונות מתקנות של ממש בהנהגת יום טוב. "עלינו להבחין בין תקנה לענייני ממונות שאז ההסכמה החברתית והקילתית היא נותנת את הסמכות לתקן תקנה ואז יש תוקף לתקנה הקהילתית ובין תקנה של קום ועשה בהנהגה דתית... כמו לבוא ולתקן תקנה בכל ועשה של הנהגת יום טוב לאותה הקהילה בכל שכן נקרא לישראל."
• הלקח ממגילת אסתר: הדובר מזכיר את בקשת אסתר לקבוע את קריאת מגילת אסתר לדורות, ומציין כי בית הדין הגדול התלבט בשני דברים: הסמכות להוסיף על מצוות התורה ("לא תוסיף ולא תגרע") והחשש מקנאת האומות. רק בית דין גדול מגובה בנביאים יכול להורות על "קום ועשה" לחיזוק האמונה תוך זהירות מאיסור "בל תוסיף". "והנה הדבר הראשון שהתעורר שבקום ועשה, הנהגה של קום ועשה שיש בפן שלא תוסיף הגיעו למסקנה שאם בית דין גדול מגובה על ידי כנסת הגדולה ועל ידי נביאים מורה בקום ועשה להתנהג כדי לחזק את האמונה אז הוא מוסמח אבל בקושי ישראל לפי אגדה תק פרסה על תק פרסה כדי שחס וחלל יהיה גד של בל תוסיף."
• הדוגמה של ברכת הגומל: הדובר מביא דוגמה אישית של אדם שניצל מתאונה ושואל האם עליו לומר ברכת הגומל על פי הרמב"ם. הוא משיב שלא, כיוון שברכה זו תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה. אנשים פרטיים יכולים להודות ולשבח את ה', אך אינם מוסמכים לתקן ברכות חדשות לכלל ישראל. "אני כמעט נדרסתי בתאונה סנטימטר ממני היה האוטובוס לומר גומל או לא לומר הגומל לפי רבנו לא אז מה עליו לעשות איך הוא יודע ישבח לשם תגיד בית הכנסת נשמת כל חי תעשה סעודה לעשרה זקנים אבל לומר ברכה ברכת הגומל שאותה תיקנו אנשי כנסת הגדולה לפי כללים שהם קבעו לא נוכל אנחנו כדי לא לפרוץ גדר."
• נצחיות התורה כתנאי לנצחיות העם: הדובר מדגיש כי שמירה על נצחיות התורה היא מה שמבטיח את נצחיות העם היהודי. שינויים בלתי מוסמכים בתורה עלולים להביא להתפוררות. "והרי נצחיות התורה היא אשר עושה את עמנו לנצחי. אילו לא היינו מגנים על נצחיות התורה אז עמנו מזמן היה כבר פושט צורה ומתפורר ולובש צורה ומתפורר."
• הקושי ביישום תקנות בהיעדר סמכות רוחנית מקובלת: הדובר מביא שתי דוגמאות מהזמן האחרון הממחישות את הקושי בהנהגת תקנות בהיעדר סמכות רוחנית מרכזית:
• יום העצמאות שחל בשבת: הניסיון להקדים את אירועי יום העצמאות כדי למנוע חילול שבת מעיד על חוסר היכולת להשפיע על ציבור שאינו מחובר לתורה ולרבנות. "פתאום אבוי פעם נפל חל יום ה באייר ביום שבת ומה יהיה עם המצעדים הצבאים של מדינת ישראל אז נהגה ומה יעשו עם המנגלים ועם כל הבימות בידור ואז נבוכו והרבנות ביקשה להקדים את יום העצמאות ובין גורו סכם חוקו את זה בחוק כדי שלא יו חילל שבת."
• ל"ג בעומר שחל בשבת: הניסיון להקדים את ההדלקות בל"ג בעומר כדי למנוע חילול שבת נתקל בהתנגדות מצד אדמו"רים וקהילות שונות, המעידה על היעדר סמכות מרכזית מחייבת. הדובר מציין כי מנהג ההדלקה עצמו הוא מאוחר ומצומצם במקורו אך הפך לתופעה המונית הגוררת חילול שבת נרחב. "אמר מי שאמר שם רבותיי אנחנו מזלזלים בעצמנו כי אם אנחנו נאמר בליל לג ביום לג ביום ולא ללג האדמור מבויין יבוא במוצאי שבת וידליק את המדורה והוא לא ישמע לנו ויזילו אותה נוזגו בעצמכם אם בין ההנהגות הרבניות אין התאמה ואין יכולת להתאים."
• הפיצול במנהיגות הרבנית: הדובר מצביע על כך שהרבנות כיום אינה מהווה בית דין מוסכם בעל סמכות להתקין תקנות לכלל ישראל, אלא יותר גוף המספק שירותים דתיים. קיימות מועצות גדולי תורה שונות עם השפעה על קהילותיהן, אך אין גוף אחד המוסכם על הכל. "פה יש מועצת גדולה תורה הליטאית פה יש מועצת גדולה תורה צילית פה יש חכמי מעץ גדולי התורה של השרדים וככה כל אחד ואחד יש לו בימה לעצמו מסגרת לעצמו ואז הרבנות במקום להיות איזה מין בית דין מוסכם הפכה להיות בית דין שנותן שירותים דתיים כשרויות נשואים תעודות כושרים אבל לא אין סמכות להתקין תקנות של כלל ישראל בקום ועשה."
• תקווה לאיחוד וחידוש הסנהדרין: הדובר מסיים בתפילה לאיחוד השורות בקרב שלומי אמוני ישראל, קירוב הדעות והגעה להכרעות והוראות מוסכמות שאינן מביכות ואינן סותרות. רק איחוד וקידוש שם שמיים יובילו לקירוב הלא דתיים ובסופו של דבר לחידוש הסנהדרין, שתהיה בעלת הסמכות להתקין תקנות, לרבות קביעת יום טוב לכלל ישראל. "לכן לא נותר לנו אלא להתפלל לאבינו שבשמיים שקודם כלרחומרומים בקרבנו אנחנו שלומי אמוני ישראל שנתאחד ונקרב את דעות אלו לאלו ונוכל לדיין יחד ולהגיע להכראות ולוראות הולאה לא מביכות ולא סותרות בכלל ישראל וגם שנוכל להגיע בדברינו במעשנו בהתנהלותנו ונקדש שם שמיים ונקרב את החנו הלא דתיים שאם כך ורק כך אז יוכשר הדור שבאמת יתחדש הסנהדרין ויהיה בית דין של כלל ישראל שיוכל להתקין תקנות לרבות יום טוב לכלל ישראל."

בסך הכל, קובץ השמע מציג עמדה ברורה על פי משנת הרמב"ם השוללת את סמכות חכמי הדור לקבוע יום טוב לכלל ישראל בהיעדר סנהדרין מוסמכת. הדובר מבסס את טענותיו על ניתוח הלכתי עקרוני ומביא דוגמאות מהמציאות בת זמננו כדי להמחיש את הקושי בהנהגה דתית ארצית בהיעדר סמכות רוחנית מרכזית ומקובל