שאלה:
שלום הרב העברית שלי קצת גרוע. אני מארצות הברית. למדתי איגרות הרמב"ם (שילת) עמוד תעט ולא היבנתי מה רב שילת אומר בהערה. האם הוא אומר שלפי רמב"ם המילה "דעה" = אפשר מה שקיבל ממסורה או קבלה ולא צריך עיון שכלי. והוא חולק על רב קאפח שאומר למורה א:נ שדעה צריכה עיון. לא יודע אם אני נכון. אבל באיגרת -הרמב"ם מפורש שאמונה שקבל מקבלה או מסורה לא ידיעה! גם משמע ממורה א:נ. כאשר למדתי את האיגרת חשבתי שרמב"ם רק אומר איפה תהיה מהמקור של האמונות אבל הוא לא מגדיר את המלה דעה-אמונה. מה הרב חושב?

תשובה:
לצערי, אין לפניי את האגרות בהוצאת ובתרגום הרב שילת

שלום הרב
הרמב"ם במורה מדבר על אנשים שאי אפשר להיות שלם. לדוגמא איש שחם מאוד. למדתי שאיש כזאת אי אפשר לקבל צורה של דעת. האם מותר להיות רחמים לאנשים כאלו כאשר הם צריכים עזרה או אולי מקיים מה שתלמוד אומר "שאסור להיות רחמן למי שאין בו דעת"

שלום הרב
בשורש תשיעי בספר המצות רמב"ם אומר להאמין או ערבית אעתקאד למצות יחוד ואהבה ויראה אבל בספר המצות מצוה שלישי - אהבת ה - הוא מדלג להאמין או ערבית אעתקאד. (יש אעתקאד ליראה). למה הוא מדלג?

זאת שאלה ותשובה שכבוד הרב עונה

אבן עזרא לקוהלת ז:ג מסביר המילה "רוח" לויהיה שם נפש בעלת ההרגשה המבקשת שררה וגדולה רוח. האם הרמב"ם מסביר המילה רוח כאבן עזרא. לדוגמא הלכות שמיטה יג:יג או אולי רוח - זה השכל שרוצה חכמה כדוגמא יסודי התורה ד:ח?

שלום הרב
מה הרמבם חושב על המושג של שכר בטלה להיות מקור לפרנסה ללמוד או ללמד תורה?

שלום לכבוד הרב

האם כשראינו כותב במשנה תורה "נהגו" (למשל בהלכּות תעניות, פרק ה' הלכה י"ד) זה אומר שהוא פסק זאת כהלכה או שנהגו וזה לא נכון מה שנהגו

למו"ר השלום והברכה
מהו הספר "באור שמות קודש וחול" המיוחס לרבנו הרמב"ם?
האם לדעת מארי אכן רבנו כתבו?
ילמדנו רבנו ושכרו כפול

מדוע נראה שאין כאן דין צדק. הרי 'אינו דומה דין הקטנה עניה בזויה' אינה שווה לנערה 'ממשפחה חשובה'? זה לא נראה כדין צדק...

או לפחות לא נראה לי שככה יש לדון בדין תורה. זה נראה כ'איפה ואיפה', לכן אני שואל כי נתקלתי בהלכה הזו מעל 20 פן עמים בחיי ואף פעם לא הצלחתי להבין מדוע הנערה ממשפחה טובה נראית כשווה יותר מבחינת הדינים מאשר הנערה המסכנה. הרי שתיהן נאנסו.
 

לכבוד הרב,

מקובלים ובעלי מוסר, הזכירו דין שנקרא "חיבוט הקבר"
שהוא כביכול דין לאחר מותו של אדם שנעשה גם לצדיקים, משמע שהוא נעשה
בגופו של אדם לאחר פטירתו.
יעויין במסכת חיבוט הקבר שהוכנסה כחלק ממסכת שמחות.
בחלק מן הספרים נטען כי זה דין על הנאה מהנאות העולם, ואפילו הנאות מותרות
אלא שלא לשם שמים.

רציתי לשאול אולי הרב יודע איך הרמב"ם מפרש את הקטע הזה?