כהן נער שהצטרף לכהן מבוגר לנשיאת כפיים, האם רשאי ש"צ לומר: 'כהנים'?

ושא מרכזי: הסוגיה ההלכתית האם שליח ציבור רשאי או חייב לומר "כהנים" לשני כהנים הנושאים את כפיהם, כאשר אחד מהם מבוגר שנתמלא זקנו והשני בן 14 שטרם נתמלא זקנו. הדיון מתמקד בהבדלים בין פסיקת רבנו (הרמב"ם) לבין פסיקת מרן (רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך) בנוגע לגיל ולתנאים המאפשרים לכהן לשאת את כפיו ולשליח ציבור לפנות אליהם בתואר "כהנים".

נקודות עיקריות וציטוטים:

1. הצורך באמירת "כהנים":

• רבנו פוסק כי אין אומרים "כהנים" אלא לשני כהנים שכל אחד מהם ראוי לשאת את כפיו בפני עצמו.
• יש פוסקים אחרים הסוברים שכל כהן שהוא בוגר (אף אם טרם נתמלא זקנו) ונספח לכהן גדול, השליח ציבור רשאי ואולי אף חייב לומר להם "כהנים".
• המקור ההלכתי לדיון הוא פרק י"ד מהלכות תפילה וברכת כהנים, הלכה ח', שם נאמר: "אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו והשליח ציבור מקרא אותו מילה מילה כמו שאמרנו היו שניים או יותר אינן מתחילים לברך עד שיקרא להם שליח ציבור ואומר להם כהנים והן עונים ואומרים יברכך והוא מקרא אותן מילה מילה על הסדר שאמרנו".
• יש הסוברים שאמירת "כהנים" משתמעת מהמילים "אמור להם כן", כלומר לא רק הקראה אלא גם פנייה בתואר "כהנים".

1. פסיקת השולחן ערוך:

• מרן השולחן ערוך פסק הלכה זו באורח חיים סימן קכ"ח סעיף י', וקובע כי השליח ציבור קורא לכהנים "כהנים" כאשר הם שניים.
• יש מחלוקת בפוסקים האם השליח ציבור עצמו אומר "כהנים" או שמישהו אחר מהציבור ממונה על כך. רבנו סובר שהשליח ציבור אומר, בעוד שיש חולקים.

1. התנאים המונעים נשיאת כפיים לפי רבנו:

• רבנו מונה שישה דברים המונעים נשיאת כפיים: "הלשון והמומים והעבירה והשנים והיין ותומעת הידיים".
• לעניין "השנים" (גיל), רבנו קובע בהלכה ד' בפרק ט"ו: "כהן נער לא ישא את כפיו עד שיתמלא זקנו". כלומר, לפי רבנו, כל עוד לא נתמלא זקנו, הכהן אינו נושא את כפיו כלל, אפילו לא באופן ארעי.

1. הבדלים בין רבנו למרן בנושא גיל נשיאת כפיים:

• בשולחן ערוך (סימן קכ"ח, סעיף ל"ד) נאמר: "קטן שלא הביא שתי שערות, אינו נושא את כפיו בפני עצמו כלל. אבל עם כהנים שהם גדולים נושא ללמוד ולהתחנך. ומי שהביא שתי שערות נושא את כפיו אפילו בפני עצמו. ומי הוא? דווקא באקראי בעלמה ולא בקביעות עד שיתמלא זקנו שאז יכול לשפיו אפילו יחידי בקבע. וכל שהגיע לשנים שראוי להתמלות זקנו אף על פי שלא נתמלה קרנן באתמלה זקנו עד כאן".
• לפי מרן, נער שהביא שתי שערות נושא את כפיו באופן ארעי (באקראי), אך לא בקביעות עד שיתמלא זקנו.
• לעומת זאת, לפי רבנו, כל עוד לא נתמלא זקנו, הכהן אינו רשאי לשאת את כפיו כלל, אפילו לא באקראי.

1. יישום המחלוקת לגבי אמירת "כהנים":

• לפי מרן, אם יש כהן שנתמלא זקנו וכהן בן 14 שהביא שתי שערות (אך טרם נתמלא זקנו), השליח ציבור אומר להם "כהנים", כיוון שהכהן הצעיר רשאי לשאת את כפיו באופן ארעי.
• לפי רבנו, כיוון שהכהן הצעיר אינו רשאי לשאת את כפיו כיחיד באופן קבוע (ואף לא באקראי לפי דעה אחת), עולה השאלה האם השליח ציבור יכול לומר להם "כהנים". אם אמירת "כהנים" היא מצווה דאורייתא המתייחסת רק למי שחייב בברכת כהנים ויכול לבצעה כיחיד, אזי ייתכן שלפי רבנו אין לומר "כהנים" על כהן שאינו רשאי לשאת את כפיו לבדו.

1. דעות נוספות:

• יש דעה הגורסת שגם כאשר כהן קטן נספח לכהן גדול ונושא את כפיו עמו, אומרים "כהנים". אולם, דעה זו נחשבת ללא מבוססת כיוון שאין להזמין מי שאינו מחויב או רשאי לשאת את כפיו לבדו.
• יש הבדל בין מי שפטור ממצווה אך רשאי לקיימה, לבין מי שפטור ואינו רשאי. בנושא נשיאת כפיים, מי שלא הגיע לגיל המתאים אינו רשאי לשאת את כפיו לבד.

מסקנה משוערת (דורשת עיון נוסף במקורות):

נראה כי לפי מרן, במקרה המתואר, השליח ציבור יאמר "כהנים" לשניהם, כיוון שהכהן בן ה-14 נחשב כמי שרשאי לשאת את כפיו באקראי. לעומת זאת, לפי רבנו, הדבר יותר מורכב. כיוון שלדעתו הכהן בן ה-14 אינו רשאי לשאת כפיו לבדו כלל, עולה ספק האם ניתן לפנות אליו בתואר "כהן" לצורך נשיאת כפיים, במיוחד אם אמירת "כהנים" נתפסת כפנייה רק למי שחייב ויכול לברך באופן עצמאי.

יש צורך להמשיך ולעיין בדברי רבנו ונושאי כליו כדי להבין את עמדתו הסופית בשאלה