האם רשאי התוקע שלא לומר התפילה שלפני התקיעה 'רבש"ע בניך בני רחומיך' בניגוד לדעת הציבור?

נושאים מרכזיים:

• מקור התפילה לפני התקיעות: התפילה המדוברת, "ריבונו של עולם, בניך בני רחומך שמו עיניהם לנגדך ובטחו על רוב חסדיך", היא תפילה שנהגו לאומרה לפני תקיעת השופר בקרב קהילות רבות, כולל תימנים וספרדים. מקור התפילה הוא בספר "חמדת הימים", שחיבר מקובל גדול.
• ציטוט: "אמרנו את תפילתה את התפילה של התוקע הכוונה היא ריבונו של עולם בניך בני רחומך שמו עיניהם לנגדך ובטחו על רוב חסדיך הוא מצלם את התפילה הזו אז הוא אומר כל השנים בין אם זה תימנים בין אם זה ספרדים בין אם זה אשכנזים אמרו את התפילה הזו של ריבונו של עולם... התפילה הזו של ריבונו של עולם, בניך בני רחומך שמו עיניהם נגדיך שהיא התפילה של התוקע, חיבר אותה בעל ספר חמדת הימים."
• התנגדותו של תוקע מסוים: תוקע אחד החליט בשנה מסוימת שלא לאמר תפילה זו, בטענה שמחברה, אלישע בן אבויה (טעות בזיהוי, הכוונה לבעל "חמדת הימים" שנטען לגביו שהושפע משבתאות), היה כופר ועשה דברים מכוערים. החלטה זו עוררה תרעומת בציבור.
• ציטוט: "והשנה שעברה החליט התוקע לא לעומרה היות וחיבר אותה כך הוא אומר אלישע בן אבויה שחיבר את חמדת הימים כך הוא אומר התוקע טען שהוא כלומר המחבר אלישע בן אבויה כופר, קומר וכופר ועשה דברים מכערים בעל דעת עצמו החליט שלא לאומרה. הציבור מאוד התרעם וכמהומה ותרעומת..."
• זהותו ומהותו של בעל "חמדת הימים": בעל "חמדת הימים" מתואר כמקובל גדול מאוד, אך היו כאלה שחשדו בו בשבתאות. מורו של הדובר סובר שהוא לא היה שבתאי, אך מציין את לשונו האדירה בתיאורי המועדים והתפילות על דרך הקבלה, ואת הכוונות והסודות הרבים שהוא מביא לקראת תקיעת השופר.
• ציטוט: "בעל ספר חמדת הימים הוא מקובל גדול מאוד ובשלב מסוים היו רבים שחשדו בו בשבטאות. דווקא מורי לא מסלק את העניין הזה ואומר שהוא לא היה שבתאי, אבל כאמור אה הוא בעל לשון אדירה מבחינת תיאורים של המועדות ותפילות, שופע והכל על דרך הקבלה."
• הבחנה בין יחידים הבקיאים בתורת הסוד לבין הציבור הרחב: בעל "חמדת הימים" עצמו ציין שהתפילות המפורטות בענייני הכוונות מתאימות רק ל"בני עליה" שמלאים בתעלומות החוכמה (כוונת האר"י), ושהתוקעים שאינם ברמה זו תיקן נוסח תפילה אחר, כללי יותר.
• ציטוט: "אלא התפילה הזאת אל ישלח ידו כי אם א מי שקרסו מלאה מתעלומות החוכמה תרב כלומר הארי כלומר אדם שלא הגיע לתעלומות החוכמה ממש לארי אל יאמר את התפילות הכל כך מדוקדקות בעניין הכוונות וכולי וכולי ממש בצורה פרטנית על זבוקי המידות וכולי אלא הוא אומר לשאר התוקעים שהם לא הגיעו לרמה הזו להבין בענייני קבלה וכולי אז אומר אנוכי תיקנתי נוסח תפילה אחרת וזו נוסחתה ואז הוא מביא את הנוסח ריבונו של עולם והוא וזה מה ש בדרך כלל אנחנו מכירים שכתוב ככה א וצרף מחשבתנו הטובה דרך כלל למעשה כאילו התכוון בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל הייחודים וזיווגי מידות העליונות ומיתוק הדינים הראויים לבוא על ידיה ויעלו תקיעות אלו לעורר רחמיך עם שאר תקיעות וכולי..."
• החדרת התפילה לסידורי הספרדים ולתימן: התפילה הכללית יותר שתיקן בעל "חמדת הימים" חדרה לסידורי הספרדים ומהם הגיעה גם ליהודי תימן, למרות שבסידורי תימן הקדומים לא הייתה קיימת.
• ציטוט: "וזוהי התפילה שכאמור חדרה לסידור הספרדי ומהסידור הספרדי חדרה ליהודי תימן. כי בעבר לא היו כל הדברים האלה וזה טבעי כי הרי זה מן העריך התחילו להתגלגל כל הדברים האלה אבל בעבר א הדוקור גברא שסרק את את הכללים של יהודי תימן בעשרות ובמאות אז הוא כותב ברוב סדורי תימן הקדומים ביותר ומוחרים להגעת דברי הדבוס מיד לאחר הפטרה כתובות מילים אלו בניסוח זה או אחר..."
• התמודדות עם בורות ומחלוקות: הדובר מדגיש שהרבה מחלוקות נובעות מחוסר ידיעה ובירור שורשי הדברים. הוא קורא לציבור ללמוד ולדעת. לגבי התוקע הספציפי, הוא מציע פתרונות מעשיים: אם התוקע לא מבין את התפילה ואינו רוצה לאומרה, שיאמר אותה אדם אחר (גם אם אינו התוקע), ואם יש תוקע אחר המתאים יותר ויודע לאומרה, עדיף שיאמר הוא. במקרה שאין ברירה אחרת ותוקע מצוין מסרב, שיאמר מישהו אחר את התפילה והתוקע ימשיך בברכות.
• ציטוט: "ובכן אין צלס ספק שיש כאן הרבה הרבה ידיעה גורמת לבני אדם בגלל שלא לומדים ולא מבררים שורשי דברים לריב ומדון... אם תוקע יודע לתקוע והוא בא ואומר אני לא יכול לומר דברים שאני לא מבין אותם לא חושב שאני לא זה לא עוזר לי להתרומם אין שום בעיה תן למישהו אחר יאמר את זה אף על פי שזה לא הוא התוקע..."
• שמירה על המנהג בציבור: למרות חשיבות ההבנה, הדובר מזהיר שלא לשנות מנהגים בציבור באופן עצמאי, כדי לא לגרום למחלוקת ומדון, במיוחד כאשר אנשים דבוקים למנהגים גם אם אינם מבינים את משמעותם. אם יש מנהיג או מורי שיכול להוביל שינויים בצורה מושכלת, זה עדיף.
• ציטוט: "אבל בציבור לעולם אל ישנה מן המנהג יש ציבור אם יש מורי ומנהיג שיודע להוביל דברים מה טוב אם לא אל תשנה כי אתה תגרום למחלוקת לרימדון ובדרך כלל בני אדם עדוקים בדברים כאלה שהם לא מבינים אותם ורק יגרום למחלוקת ומדון..."
• חדירת השפעות חיצוניות ומנהגים מאוחרים: הדובר מציין שעם הזמן חדרו לסידורים תוספות רבות, ולעתים אף דברים בעייתיים (כמו אזכור "שר הפנים ישוע" בסידורים מסוימים). הוא משבח את פקחותם של החרדים התימנים שבדרך כלל מסלקים דברים שאינם מבינים. הוא מדגיש שתפילות מאוחרות של מקובלים הן רשות ולא חובה, ושאם הן מרוממות את האדם - מה טוב, ואם לא - אין צורך לאומרן.
• ציטוט: "ככלל רבותיי אנחנו צריכים לדעת שבאמת אה עברו הרבה הרבה דברים והרבה תוספות אה הרב קוריץ זכר צדיק לברכה הוא היה אב בית בדין בתל אביב ואחר כך רבס ירושלים פגש אותי פעם ואומר אני מתפלא עליכם התימנים אתם קו נקי אתם שמרנים איךה ל הסידור שלכם אה תפילה שהיא חס וחלילה נוצרית שם לפני התקיעות שר הפנים ישוע כך כתוב שר הפנים ישוע אמרת חס וח אצלנו אין לא אומרים את הדבר הזה... דברים שאני לא מבין אותם לא יודע אותם ואני יודע בוודאות שהם תפילות מאוחרות שהמקובלים שהמקובלים התקינו אותם. זה לא חובה, זה רשות. אם אתם מבינים ואם זה מרומם אותכם למה לא? אם לא, לא."
• התרגשות וכוונת הלב לעומת הבנה שכלית: הדובר מתייחס למנהגים שונים (כמו התרת נדרים וכל נדרי) שאנשים מקיימים מתוך רגש גם אם אינם מבינים את משמעות המילים. הוא אומר שאם הדבר מעורר התרגשות ויראת שמים, זה טוב, העיקר שתהיה הכנעה ושברון לב. לעומת זאת, אם אדם יודע ומתחיל לפקפק, עדיף שלא יאמר את הדברים שאינו מבין, כי אין זה חובה.
• ציטוט: "יש בן אדם שלא מבינים מה מה זה הכל נדרי הזה ומה זה הגול נומג נוחה מה זה הגנוסה מה זה כל הדברים האלה והם חושבים שזה שמות של מלאכים והם חושבים שמי יודע מה וזה אינו כן זה בגלל הידיעה בגלל שלא לומדים אז אתה בא ואומר אם בן אדם הוא לא יודע מה הוא אומר והוא מתרגש ברוך השם שיתרגש גם זה טוב מה אכפת לנו העיקר שיהיה הכנאה שיהיה שברון לב הוא לא מבין אם הוא בן אדם שיודע ואז חס וחלילה הוא גורם לכך שהוא מתחיל לפ פק אז מותר שלא יאמר ולא יפקפק כי זה לא חובה זה לא דברים שזה אלא מנהגים שנכנסו מאוחר יותר..."

רעיונות חשובים:

• חשיבות לימוד שורשי המנהגים וההלכות כדי למנוע מחלוקות הנובעות מבורות.
• ההבחנה בין תפילות וכוונות המיועדות ליחידי סגולה הבקיאים בתורת הסוד לבין תפילות המיועדות לציבור הרחב.
• ההשפעה של סידורי הספרדים על מנהגי קהילות אחרות, כולל יהודי תימן, והחדרת מנהגים ותוספות שלא היו קיימים בעבר.
• הצורך לאזן בין שמירה על המסורת והמנהג בציבור לבין הבנה אישית ודעת תורה.
• ההתייחסות לסוגיית רגש והתעוררות הלב בתפילה גם כאשר אין הבנה שכלית מלאה של המילים.
• הגישה הפרגמטית והפשרנית במצבי מחלוקת הנוגעים למנהגים.

בסיום דבריו, הדובר מציע פשרה מעשית במקרה של תוקע המסרב לומר את התפילה: שיחפשו תוקע אחר שמוכן לומר אותה, או שאדם אחר יאמר את התפילה והתוקע ימשיך בברכות