האם אבלים חייבים בתפילת ערבית לאחר הקבורה במהלך הלילה למרות שהיו בגדר אוננים בתחילת הערב?

נושא מרכזי: חיוב אבלים במצוות תפילת ערבית וקריאת שמע בזמן האנינות, וההבדל בין חיוב מחודש לתשלומין על מצווה שעבר זמנה.

עיקרי הדברים והתובנות:

1. מקרה שאלה: קטע השמע נפתח בתיאור מקרה בו אדם נפטר בשעה 3 אחר הצהריים, וההכנות לקבורה נמשכו עד הערב. הלוויה יצאה בערב והסתיימה בשלוש לפנות בוקר. לאחר מכן, האבלים, שהיו אוננים ופטורים ממצוות עד קיום הקבורה ("בשעת קיום המצווה האבלים היו אוננים ופטורים המצווה כיוון שהיו פטורים בזמן החיוב"), התעורר ויכוח האם הם חייבים להתפלל ערבית. תלמיד חכם אחד טען שמאחר והיו פטורים בזמן החיוב, הם פטורים כעת. לעומתו, האבלים והציבור התפללו ורצו לדעת מי צדק.
2. תשובה הלכתית: המשיב קובע חד משמעית שהצדק עם האבלים שהתפללו ("תשובה הצדק הם אלה שהתפללו"). נימוקו מתבסס על ההבחנה בין שני מרכיבים בתפילת ערבית ועל זמן קיומן של המצוות:

• קריאת שמע: מוגדרת כמצווה מהתורה ("א' קריית שמע שהיא צבה מן התורה קריאת שמע של ערבית וזמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות עמוד השחר"). זמן קיומה נמשך כל הלילה.
• תפילת ערבית (תפילה): מוגדרת כ"סודה רשות וקיבלו אותה עליהם כחובה" וזמנה גם כן "כל הלילה".

1. חיוב מחודש לאחר הקבורה: המשיב מסביר כי מרגע שהנפטר נקבר לפני עלות השחר ("כל שהנפטר נקבר עד לפני ערות עמ השחר הרי האבלים מעז כימת הגולל חוזרים ומחויבים במצוות"). הסיבה לכך היא שעד אז הם היו בגדר אוננים. מאחר ועדיין נמצאים בטווח הזמן של קריאת שמע ותפילת ערבית, הם חייבים במצוות אלו ("לכן צדקו וזה חובתם הייתה להתפלל ולומר קריאת שמע").
2. הבחנה בין מצווה שעבר זמנה למצווה שזמנה עדיין קיים: המשיב מדגיש כי אין זה נכון שהאבלים פטורים כל הלילה רק בגלל שהיו אוננים בעבר ("ואין זה נכון שמאחר בהם היו עוננים כבר פתורים כל הלילה רק על מצווה שכבר עבר זמנה"). הוא מביא דוגמה של תפילת מנחה: אם לא התפללו מנחה בזמנה כשהיו אוננים, עכשיו, לאחר שעבר זמנה, אין חיוב לתשלומין ("עכשיו אין לה גדר של חיוב בתשלומים כיוון שכבר עבר זמנה והם עדיין בגדר עוננים").
3. דיני אנינות בשבת והבדלה: המשיב עובר לדוגמה נוספת הקשורה לדיני אנינות בשבת והחיוב בהבדלה. הוא מציין שביום שבת אין דיני אנינות ("ביום שבת אין דיני ענינות ביום שבת"). לכן, ממליצים לאבלים עתידיים, כחצי שעה לפני צאת השבת, לומר הבדלה על "ה*** בלינר" (כנראה התכוון ל"יין" או כלי אחר ללא נר), כדי שיוכלו לקיים את המצווה לפני כניסת האנינות לאחר צאת הכוכבים, שאז לא יוכלו להבדיל.
4. תשלומין להבדלה: המשיב מתייחס למחלוקת האם יש תשלומין למצוות הבדלה. יש אומרים שאם הקבורה נערכה ביום ראשון, והאבלים היו פטורים מהבדלה בליל שבת (הלילה הראשון לאנינות), הם יהיו פטורים מתשלומין להבדלה גם בימים הבאים, למרות שיש דעות המאפשרות הבדלה עד יום רביעי (לפי רבנו) או שלישי (לפי מרן) כתשלומין ("הרי הנמלא לדעתם של הללו ששאר הימים הם תשלומים והועיל ומוצאי שבת הוא היה פטור מחמת ענינות אם לא הבדיל כחצי שעה לפני כן הוא היה פטור מחמת ענינות אי אפשר לעשות תשלומים לפתור אפשר לעשות תשלומים לחיוב שלא להתקיים אבל לא לפטור"). לכן, ההמלצה היא להקדים את ההבדלה לפני צאת הכוכבים בשבת, ללא נר, כדי לתפוס את החיוב לפני כניסת האנינות.
5. סיכום לגבי תפילת ערבית וקריאת שמע: המשיב חוזר ומדגיש שלגבי קריאת שמע ותפילת ערבית, כל עוד הנפטר נקבר בלילה, האבלים חייבים מהדין לומר קריאת שמע ולהתפלל ערבית ("אבל קריאת שמע של ערבית ותפילת ערבית כל שנקבר הנפטר עדיין לילה הוא חייבים מן הדין ממש מן הדין לומר קריאת שמע ולתפלל ערבית").

מסקנה מרכזית: אבלים מתחדשים בחיובם במצוות שזמנן עדיין קיים לאחר קיום הקבורה, גם אם היו פטורים מהן בזמן האנינות שקדם לקבורה. אין לראות בפטור הזמני בזמן האנינות כפטור קבוע ממצוות שזמנן טרם עבר. עם זאת, לגבי מצוות שעבר זמנן בזמן האנינות, אין חיוב בתשלומין לאחר סיום האנינות. הנושא של הבדלה בשבת בזמן אנינות מורכב יותר ויש לגביו דעות שונות, אך ההמלצה היא להקדים את ההבדלה לפני כניסת האנינות כדי להימנע מספקות.