האם האיסור מצטמצם רק בחריטת כתובת הקעקע על גופו או שחייב במלקות כל אימת שאינו מסיר הכתובת והוא מותרה כדין?
החוזר בתשובה, האם יסכין עם סימנים חיצוניים המזכירים את תקופת האופל שחי בה קודם שהתוודע לאורה של התורה?
כאשר הסרת הכתובת כרוכה בביצוע ניתוח בגופו, האם מותר להסתכן בחבלה בגופו לשם הסרת כתובת הקעקע?
היש להתייחס אליהם כגויים לכל דבר כפי ההלכה המקורית או יש להקל בדיניהם בגלל הנסיבות המיוחדות של ימינו במיחוד כאשר הם מגיעים למשל לבית כנסת?
הרמב"ם עשה הבחנה ברורה בין הכופרים ברמה האידיולוגית לבין בניהם שנולדו לתוך מציאות כזו ונחשב אנוס, האם לפי זה נחשוב את בני הקיבוצים החילונים כאנוסים ואולי מצווה לקרבם?
האם בגלל שהתקשורת מבצעת "שטיפת מוח" לזכויות הפרט על בסיס "בחירה חופשית" לכאורה, נתייחס ביתר קולא לאותם מחללי שבת?
מהם הגדרים של פרהסיא, האם דווקא לעיני עשרה מישראל או שמספיק שידוע ומפורסם הדבר?
האם ההתייחסות החמורה לאותו אדם תלוי בכמות הפעמים שעבר העבירה או אולי תלוי בחומרת העבירה דאורייתא או דרבנן?
ומה עם מחלל שבת לתיאבון? דהיינו, אינו מנאץ אלא מוטעה בעולם המושגים שלו האם גם אליו נתייחס בחומרה כגוי לכל דבר?
באלו תנאים נאסרה עשיית צורת האדם והאם איסור זה הינו מן התורה?
האם מותר לקנות בובות בצורת אדם מושלמת לשעשועי התינוקות או רק לאחר פגימת אחד מאיבריה של הבובה?
כיצד יש להתייחס לפסלים דמויי אישים גדולים המוצגים לראווה ברחבי אירופה כשהם עירומים?
האם לדעת הרמב"ם הכיתוב "שדי" מאחורי קלף המזוזה הופך אותה לקמיע?
מהו, אם כן, טיבו של השימור של המזוזה? האם ניתן להסתמך על הסיפור של עקילס הגר ששלח מזוזה לקיסר להראות לו שביהדות המלך הוא ששומר על האזרחים?
כיצד תוסבר בשיטת הרמב"ם המשנה במס' כלים המדברת על הרמאים שהיו מחביאים מרגליות מאחורי מזוזה בקצה הקנה ע"מ להערים על המכס?
באלו תנאים נחשב פיסול צורות כעבודה זרה, האם דווקא צורות מושלמות או אפילו דיוקן חלקי של אדם?
מדוע מנה הרמב"ם משחק זה בגדר משחק בקוביא, האם אסור בכל תנאי?
האם ישנו איסור מיוחד לשחק שחמט בשבת?
בס"ד. כבוד הרב שלום. האם מותר לפסל בעץ כלי שחמט? והאם יש בכך משום "לא תעשה לך פסל ומסכה..."?
נראה לי שצריך לחשוב קצת אחרת בימינו. זה נראה לי מפעל כל כך גדול, כי אם ניקח את דברי הרמב"ם, למשל, שהיה רציונליסט, ונפתח את משנה תורה הלכות עבודה זרה, הרי שכל כך הרבה סקילה יש שם עד שלא נותר לנו אלא לקרוא את זה בניכור. מה לנו ולסקילה בכלל? זה כל כך קדמוני ולא קשור לעולם של היום, והנה זה טקסט של "גדול הפוסקים בהלכה". לנסות ולהפוך את זה למשהו עדכני נראה לי כמו לנסות ולחצות את האוקיינוס האטלנטי על גבי מזרן ים. כל כך הרבה שנים חלפו. ומעבר לכך, מה אם המנטליות של הסקילה אינה משהו נפרד מרוח היהדות? למה בעצם לא להניח לעובדי עבודה זרה להבליהם? למה לרדוף אותם?
בידוע שחכמי ישראל דחו את הבקשות בתפילת העמידה וא"כ מה מקום לבקשה זו בליל שבת?
האם כל חכמי אשכנז שמקור הפיוט מקרבם, קבלו עליהם פיוט זה או יש שהסתייגו ממנו?
כיצד התייחסו חכמי תימן לפיוט זה שחדר אליהם מאוחר יותר?
טעה וכתב שם ה' (אזכרה) ללא כוונה אלא כמתעסק, האם מותר למחקו? התיך שם ה' החקוק על כלי, האם חייב מלקות?
מהם הגדרים של 'כתיבה לשמה' המעניקים קדושה לכתב, האם במחשבת הכותב בלבד או שחייב לפרש בפיו?
כיצד ינהג מי שחקוק על גופו שם ה' כאשר נזקק לטבילה של מצוה?
