לשיטת הרמב"ם הסובר שאיסור זה נובע מהצורך במורא מקדש, האם לא יחול איסור זה בנסיבות של להתלמד?
האם מותר למורה הוראה ללמוד גם דברי אפיקורסות ע"מ להורות לתלמידים כיצד להימנע מטעויות בתחום האמונה וההלכה?
היש הבדל בדין ייצור דגמי המשכן וכליו לבין דין ייצור דגמי המקדש וכליו?
האם הכינוי של ה' "זה קלי" נחשב חירוף וגידוף?
אם כן, איזה היתר יש לחסידים לומר כינויים אלו בשיריהם?
כאשר יש ענין משיקולים מוזיקליים, עד כמה מותר לכפול פסוקים ובאילו נסיבות תותר הכפילות?
כיצד התייחס הגר"א לסילסולים והחזרות על המילים כמקובל ע"י החזנים האשכנזיים?
מדוע לא חששו בתלמוד והפוסקים כמו הרמב"ם והשו"ע להשתמש במונח זה בתיאור הכשרת הכחל?
רבנים ואישים חשובים שקיבלו מהשלטונות צורה כזו לאות כבוד, האם נמנעו מלענוד אותם?
האם לאור זאת ניתן להקל באותם צורות המוטבעות על בגדים וכיו"ב?
האם מותר למלמד לחזור ולהגות את שם ה' עד שיקלוט התלמיד?
באילו נסיבות חל האיסור למחיקת שם ה', ומה דינו של שם ה' שנכתב בחומר כתיבה נסתר?
האם מותר למכור ס"ת לקונסרבטיביים, האם ניתן להשוות זאת לאיסור מכירת ס"ת כשר לקראים?
הרמב"ם פסק בהלכות ע"ז על בסיס פסוק זה שהנוטע לנוי בעזרה הרי זה לוקה, ומה עם נטיעות מחוץ לעזרה
האם בגלל שהגויים נוטעים במקומות שהם מתפללים לאמונתם, תיחשב הנטיעה הליכה בחוקות הגויים?
היש הבדל ברמת הקדושה בין הר הבית לרמת הקדושה של בית הכנסת?
מי יוכל לסמן הגבולות של חריגה מדת משה וישראל בדור שיש בו פוטנציאל למרדנות ונטיה לחיקוי מנהגי גוים?
מדוע הטילה התורה חובת מצוות פריה ורביה דווקא על הגבר, היש בזה אפליה או התחשבות לטובת האשה?
האם ישנן נסיבות שגבר השתמש בכלי נשים ולמרות זו לא עבר על איסור "לא ילבש"?
לכבוד הרב רצון ערוסי,
שלום רב,
היום ניתן למצוא בחנויות תיק של חברה מסויימת עליו מתנוססים צלבים באופן בולט ביותר.
רבים, גם מהציבור הדתי משתמשים בתיק הפופולארי הנ"ל.
הצלבים מופיעים גם בהדפס חבוי בתוך התיק (שחור על גבי שחור).
ההדפס הפנימי הוא חלק בלתי נפרד מדפנות התיק הפנימיות, ומופיע מאות פעמים. (כמו דוגמא באריג).
עפ"י בדיקתי (מבלי לדעת את כוונת היצרן- מיוצר בסין):
היש הבדל בדין בין פריטים שכתובים עליהם פסוקים לבין אלו שכתובים עליהם שמות מלאכים וכיו"ב ומה דינם של היצרנים?
מהי מידת אחריותו של הסוחר למכשול העלול להגרם בכניסה של רוכש התכשיט למקומות המטונפים?
האם בשימוש בקמיעים כעין אלו לרפואה יש חשש ל"קיצורי דרך" להשפיע על ה' תוך ויתור על מסלול החזרה בתשובה?
מדוע קידשה תורת ישראל מלחמת חורמה בעובדי עבודה זרה והאם יש לכאורה ריח של גזענות בהתייחסות זו?
האם ישנם גבולות להיתרים של הקשרים עם עובדי ע"ז "משום דרכי שלום" או שזוהי לפעמים סיבה להיתר גורף?
האם מורה ההוראה צריך לשקול במקרים אלו גם את ההסתה של יהודים פורקי עול העלולה להגביר האיבה של הגויים לעם ישראל?