עשרת ימי תשובה - -אם הדין שכח 'המלך הקדוש' או 'המלך המשפט'

1. מנהג תקיעת שופר בתקופת "השמורות" (ימים של חשבון נפש לפני ראש השנה): הדובר פותח בדיון על המקור האפשרי למנהג תקיעת שופר בימים שבהם אומרים "השמורות", ומקשר זאת למדרש על 40 הימים שמאז חטא העגל ועד מתן לוחות הברית השניים ביום הכיפורים, שבו נתבשר העם על הכפרה.

• הקשר למדרש: "שהמנהג לתקוע בשופר בימי בימים שבהם אומרים השמורות נלמדו מה המדרש שקשור ל40 היום מאז חטא העגל עד שירד משה רבנו ביום הכיפורים ונתן לוחות שניות ובזה נתבשר העם שנתכפרו להם".
• הסתייגות והבדלים במנהגים: הדובר מציין שלכאורה, על פי המדרש, היה ראוי לתקוע במשך 40 יום, אך בפועל, בתימן נהגו לתקוע רק עד ראש השנה. הוא מציע הסבר אפשרי לכך כשילוב של עוררות לתשובה והכנה לתקיעות ראש השנה. "יתכן שראו בזה שילוב של שני דברים. גם לעורר את הבני אדם לתשובה בזמן שמורות וגם הכנות לתקיעות של ראש השנה."
• המנהג הנהוג כיום: הדובר מציין שבמקומותיהם "השמורות" מקוצרות, ולכן אין מניעה לשמוע את קול השופר, ואדרבה, הדבר מעורר את הלבבות. הוא מתייחס ליום מסוים שבו קיצרו עוד יותר עקב צום גדליה. "אבל אנחנו שבלכי אצלנו השמורות מקוצרות בגלל קוצר הזמן אין שום מניעה שאנחנו נשמע כל שופר אדרבה לעורר את הלבבות."
• הערכה למנהג: הדובר מביע את הערכתו למנהג התקיעה בתקופה זו כדבר "ראוי" שרק מוסיף. "על כל פנים אין בזה מניעה ואדרבה הם עושים את זה בצורה ראויה, זה רק מוסיף."

1. דיני התפילה בעשרת ימי תשובה, בדגש על החתימה בברכות השלישית והאחת עשרה: החלק המרכזי של קטע השמע מתמקד בהלכה הנוגעת לשינויים בנוסח התפילה בעשרת ימי תשובה, ובפרט בחתימה של שתי ברכות מרכזיות: הברכה השלישית ("האל הקדוש") והברכה האחת עשרה ("השיבה שופטנו").

• חשיבות השינויים: הדובר מדגיש שיש תוספות בתפילה שאי אמירתן אינה מעכבת, אך השינויים בחתימות הברכות הללו הם מעכבים.
• הלכה י"ג בפרק עשירי מהלכות תפילה לרבנו (רמב"ם): הדובר מצטט מדברי הרמב"ם בנוגע לטעות בחתימה.
• ברכה שלישית: "עשרת הימים שמראש השנה עד יום הכיפורים טעה וחתם בברכה שלישית האל הקדוש חוזר לראש כלומר אם הוא תוך כדי דיבור תיקן ואמר המלך הקדוש מתוב אבל אם לא חוזר להתחלה כי שלוש הברכות הראשונות כמו ברכה אחת." אם טעה וחתם "האל הקדוש" במקום "המלך הקדוש", עליו לחזור לראש התפילה אלא אם תיקן תוך כדי דיבור.
• ברכה האחת עשרה: "טעה וחתם ב-11 כלומר בברכה 11 שאיך קוראים שהיא השיבעה שופטנו כבר ראשונה כן ואמר אוהב צדקה ומשפט לא אמר המלך המשפט חוזר לתחילת הברכה וחותם בה המלך המשפט הוא מתפלל והולך על הסדר ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו חוזר לראש כלומר לתחילת התפילה." אם טעה ולא אמר "המלך המשפט" אלא "אוהב צדקה ומשפט", עליו לחזור לראש הברכה ולחתום "המלך המשפט". אם לא נזכר עד סוף התפילה, עליו לחזור על כל התפילה.
• הדגשה על הזהירות: "כלומר צריכים מאוד מאוד לזהר בשני השינויים האלה המלך הקדוש במקום האל הקדוש המלך המשפט שאם אם הוא לא מתקן אותם גם פלו שליח ציבור צריך לחזור להשיבה שבתנו ואם לא נזכרו עד תום התפילה יחזור על כל התפילה עד כדי כך לכן צריכים לעמוד על המשמר לא לשכוח הרמה." הדובר מדגיש את הצורך להיזהר בשני שינויים אלה, הן ליחיד והן לשליח הציבור.
• דעת הרמ"א (הגהות הרמ"א על השולחן ערוך): הדובר מביא את דברי הרמ"א בסימן קי"ח באורח חיים, המציג גישה שונה במקצת.
• מנהג החתימה בשאר ימות השנה: "כתב קודם כל דברי מרן השיבה שופטנו חותם בה מלך אוהב צדקה מושפט זה כל השנה ומראש השנה ועד יום הכיפורים חותם המלך המשפט הגה מי הוא אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אין צריך לחזור ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים מלך אוהב צדקה ומשפט הם במקום במקום שכל השנה אומרים האל אוהב צדקה ומשפט." הרמ"א מציין שמנהג מרן (השולחן ערוך) הוא לחתום "מלך אוהב צדקה ומשפט" כל השנה, אך בעשרת ימי תשובה חותמים "המלך המשפט". הרמ"א מוסיף שאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" בעשרת ימי תשובה, אין צורך לחזור, אלא אם במקום זה נהוג לחתום "האל אוהב צדקה ומשפט" כל השנה.
• הבדל בין מנהגים: הרמ"א מצביע על הבדלים במנהגים לגבי החתימה בשאר ימות השנה ("האל אוהב צדקה ומשפט" או "מלך אוהב צדקה ומשפט").
• קושי בדברי הרמב"ם והסבר המורה: הדובר מעלה קושיה על הבנת דברי הרמב"ם לאור דעת הרמ"א. הוא תוהה האם כוונת הרמב"ם הייתה שאם לא אמר "המלך" כלל, רק אז חוזר, אך אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", כדעת הרמ"א, אין חוזרים. המורה של הדובר מסביר שהרמב"ם אכן החזיק בעבר בגרסה "אוהב צדקה ומשפט" כל השנה, ובעשרת ימי תשובה "המלך המשפט", אך מאוחר יותר תיקן את גרסתו ל"מלך אוהב צדקה ומשפט" כל השנה, אך לא הספיק לתקן זאת בהלכות תפילה. למרות זאת, גם לאחר השינוי, אם לא אמר "המלך המשפט" בעשרת ימי תשובה, חוזר. "כך מורי מסביר את דברי רבנו."
• דברי רבי יעקב בן הראש בשם אחיו רבנו יחיאל: הדובר מביא דברי רבנו יחיאל שהתפלא על הנוסח "מלך אוהב צדקה ומשפט", כיוון שבברכות הסמוכות אין מזכירים "מלך". הוא מסביר שהסיבה להזכרת "מלך" כאן היא משום שהמשפט זקוק למלכות ("מלך במשפט יעמיד ארץ"), ולא מדין סמיכות הברכות.
• ההשלכה לעשרת ימי תשובה והכרעת הפוסקים: למרות ההסבר של רבנו יחיאל, פוסקים אחרים השיבו שאמירת "מלך אוהב צדקה ומשפט" אינה מבטאת את מהות הימים הנוראים, שהיא "המלך המשפט". בימים אלה, הקדוש ברוך הוא במהותו הוא משפט. לכן, אם לא אמר "המלך המשפט", חוזר, למרות הגרסה הישנה בדברי הרמב"ם "אוהב צדקה ומשפט". "ולכן למרות הגרסה הישנה נושנה בדברי רבנו אוהב צדקה ומשפט אם אמר המלך אוהב צדקה המשפט ולא אמר המלך המשפט עדיין חוזר כי כאמור המלך המשפט מבטא משמעות על מהותו של בורא עולם ואם לא אמר כן חוזר רבי חניה בנגש." הדובר מסיים בכך שלמרות הדיון והדעות השונות, ההלכה היא שאם לא אמר "המלך המשפט" בעשרת ימי תשובה, יש לחזור.

בסך הכל, קטע השמע מציג דיון הלכתי מעמיק בשני מנהגים/הלכות הקשורות לתקופת טרום ראש השנה ועשרת ימי תשובה, תוך הבאת מקורות שונים (מדרש, רמב"ם, רמ"א, ראשונים) וניתוח שיטותיהם. הדגש הוא על הבנת המקורות, הטעמים למנהגים ולהלכות, וההשלכות המעשיות שלהם.