האם בימי ספירת העומר ישנם מצבים להיתר נישואין?

שר שואל מדוע הרמב"ם התעלם לחלוטין ממנהגי הספירה או ממנהגי ימי העומר ימי ספירת העומר ומה יהיה יחסו של רבנו לגבי המנהגים שהתפשטו ובכן באמת יש מנהגים שיש יסוד להניח שרבנו ידע עליהם ובכל זאת תעלה מהם כפי שתיכם מבאר ויש מנהגים שכנראה לא ידע עליהם כי הם יתפתחו יותר מאוחר למשל העניין של איסור נישואין זהו מנהג קדום עוד מזמן הגאונים אבל זה לא היה איסור במובן הרגיל של עניין אלא כל גאווני בבל דקדקו מאוד בלשונם והם אמרו שאם נשאל כלומר מורה הוראה נשאל אם להתחתן בימים אלו או לא אין מורים לו לעשות כן ואם קפץ ו תחתן, זאת אומרת קידש אישה, אז מתירים לו לכנוס, כי באותם ימים הייתה הפרדה בין אירוסין ובין נישואין. אז אם החתן בכל זאת קדש את האישה בימים אלו, אז מתירים לו כבר לכנוס אותה, לקיים את החופה ואת הנשואים. כלומר, כשמי שדייק הטב, זה לא היה איסור שאסור להתחתן, אלא אם הערב נשאל אז איננו מורה לא לקום להתחתן אבל אם הוא קם וקידש אז כבר מתחתנים זה נפסוח מעניין מאוד שיש לו סיבה יש לו סיבה אבל התור כבר כותב נוהגים בכל המקומות שלא לסא אישה בין פסח לעצרת א' הוא כותב בכל המקומות ב' נוהגים שלא לסא אישה בין פסח לעצרת והוא אומר את הטעם והטעם שלו להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא. כלומר הוא מנמק נימוק שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא. במילים אחרות כנראה הוא סבור שזה ממנהגי אבלות שהרב אומר שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא ושוב גם בענין הטעם הזה אנחנו תכף נראה את יחסות וחתב לתגיעת דווקא נישואין שהם עיקר שמחה אבל לארץ ולקדש שפרדמה ונישואין נמי שקפץ וקנס אין עונשין אותו אבל אם בא לעשותו בתחילה אין מורים לו לעשות כך וכך וכך וכזה הורו הגנים זאת אומרת הוא בסופו של דבר הגיע להתייחסות של הגאונים אבל הוא כבר מדבר על נוהגים בכל המקומות שלא לסא האישה בין פסח לעצרת ויש מקומות שנהגו שלפר כלומר, בזמן התור עדיין לא התפשט המנהג שנהגים שלא נסתפר בכל מקום, אלא יש מקומות שנהגו שלא נסתפר. משמע מדבריו, מיעוט המקומות נהגו שלא נסתפר בדבריו. ועוד שבשולחן ערוך תצג אור החיים אז כבר הניסוח הוא אחר לגמרי. ביום נאמר בשולחן ערוך נוהגים שלא האישה בין פסח לעצרת עד למג העומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא אבל לארץ ולקדש פרדמה ונשואים נמה משכבץ וקנס אין עונשינותו נוהגים שלא שתפר עד לגע עומר הוא לא אומר יש מקומות אלא נוהגים שלא להסתפר עד לגר עומר אנחנו מדברים על הפרש בין התור שחי לפני 700 שנה 750 שנה לבין מרן שחי לפני 550 שנה אז באותה תקופה כבר תפשט יותר האיסור שלא להסתפר אז בעוד שהתור כותב יש מקומות שנהגו שלא הסתפר מרן כותב נוהגים שלא להסתפר אבל אנחנו יודעים שהרדבל בן דורו של מרן והוא בא לצפת וישבו ביחד בדין גם כן הוא כותב שבמצרים נהגו לספר כל ערב שבת לחבות שבת כי אחרי אפשר לפגוע בקדושת השבת, בעונג שבת שיכנסו כשהם מנובלים לשבת. זאת אומרת שאפילו במרן אי אפשר לבוא להגיד שזה כבר היה התפשט בכל המקומות, אלא סמוך לו, ממש סמוך לו, במצרים עדיין נהגו להסתפר בערב שבת. כך שדברי מרן כאן עדיין לא משקפים אנחנו מדברים לפני 550 שנה. והנה מהריץ בפעולת צדיק בסימן עו שם הוא נשאל ביחד לעניין הזה שלא נסתפר אם הוא מהטעם שמתו תלמידי רבי עקיבא ואז הוא בגלל אבלות או בגלל טעם אחר ומריץ אומר לו זה לא בגלל אבלות אומר מה יש גבול לאבלות ישנה עד כדי כך 2000 שנה נתנהג באבלות כזו אלא הוא אומר זה בגלל שזה מידת הדין ראו בימים האלו מידת הדין פתוחה שהרי מתו תלמידי רבי עקיבא אז החליטו שימים אלו יצרו הכנעה באמת א מהרית בהמשך מביא שני דברים מאוד מאוד חשובים האחד שבתימן ההמנעות מלהסתפר חדרה בטעות משום שהיה שבא מחוץ לתימן ואמר להם קמ עליהם קמ עליהם שהם מסתפרים ואמר להם מה זה סעי מפורש בשולחן ערוך וזה אסור אתם כמו טריפות ואז נמנעו מלספר אבל אחרי זמן מסוים מורי דוד משרגי ומריץ קמו ועשו מעשה והסתפרו לכבוד שבת כדרכם כמנהגם אז לא היו מגלחים זקנם אלא רק את צערות ראשיהם והיו מגלחים אותו לכבוד שבת את צערות ראשם תמיד כל השנה ככה אז הם קמו ועשו מעשה ומערית העריך בתשובה הזו סימן עד חלק ב בכל הצדיק כדי לבוא לומר שהמנהג בת סימן חדר בטעות והם לא צריכים אפילו לעשות הטרה התרת נדרים כמנהג בטעות אין לו שום תוקף ודבר נוסף שאנחנו מוצאים בדבריו של מחרץ בעוד שבפתיח הוא כותב שזה מידת הדין אז צריך כאילו הכנאה אבל מאוחר יותר הוא מביא את דברי השבוללקת שזה בבחינת מידת הדין אבל שבורה הלקת התכוון שהכוונה מידת הדין ואז הם חוששים שמה הם יפגעו כלומר זה לא רק סם הכנאה אלא זה הכנאה שמה הם יפגעו ויש לזה נפקמינה מאוד גדולה שתכף נבהיר אותה. באמת מהריץ יש לו עוד תשובה באותו פעולה צדיק חלק ב לעניין לשתי לא רק לעניין תספורת לבחור שעוד לא קיים פריה ברביה אומר מהרץ וזו הלשון אם השולחן ערוך החמיר היינו למישהו נשוי אלה פלאים מה זה מהשולחן ערוך החמיר הרבי קימן נהגו של תשעה בימים האלו ומה הוא כותב עם השולחן ערוך החמיר כלומר שמהריץ מבין שמה שנמנעו בתימן שלא חת אישה זה בגלל שכתוב בשולחן ערוך של עם אישה והוא רואה בדברי השולחן ערוך של אישה חומרה לא דין תראו את הניתוח שלו בתמציתיות היינו למישהו למישהו נשוי אמנם הם עדיין בחוץ או שאין לו משמשנו או שלא קיים פריה ורבייה. הדבר פשוט שמותר גמור הוא דה אפילו אבל תוך 30 מותר בכל אלו. כלומר אדם אבל בתוך 30 יום הוא מתחתן כם הוא מתחתן תוך 30 יום. אבלות חיה. אבלות חדשה אבלות ישנה דישנה כזו למנוע ממנו לקום מתחתן במיוחד שעדיין לא קיים פריה ורבייה. אומר מרית מה איפה איפה הגבול של הדברים האלה אז אומר מותר בכל אלו כל שכן דינה עומר דלו מדינה הוא אלא מנהג או שיש סיבה כגון שרה כלומר יש לך סיבה מיד תשתחרר מהמנהג הזה אתה יכול למחת מסיבה כזו לכיה מצווה לכן עשינו מעשה כאן וכן פסק הרד בספר של שתי ידות בפרי חדש וכן מורי עשה מעשה שלכל בחור שעדיין לא קים פרי הרויח היה משיר אותו מהסבירה וכן אני עושה מעשה ואותם רבניות שואלות אותי לגבי תננים בעפית לא כן פרי ורבה אני קם ועושה לו את החופה והם מקבלים את ההוראה שלי בעניין הזה זו ההוראה של מהרית שהבין שגם איסור נשואים זה לא איסור דיני אלא מנהגי והוא קורא לזה אם שולחן ערוך החמיר ל למה? מה היא החומרה של השולחן ערוך? באמת מורי ורבותיי, כדי שהדברים יובנו, בואו נשאל את עצמנו למה רבנו אשר בוודאי הכיר את תורת הגאונים? למה לא העלה על ספרו לפחות את עניין הנישואים? לא התספורת. כי במרבנו כנראה שעדיין בכלל לא נהגו שלוש ספר באותם ימים, אבל את ענייני הנישואים, למה הוא לא עליו? והתשובה רבותיי כבר רבנו אמר שמנהגים שהתפתחו אחרי התלמוד הם מחייבים רק את המקומות שבהם התפשטו. ולכן אם באמת היו מנהגים כאלה היה רבנו אומר ויש מקומות שנוהגים שלא לא להתחתן אבל רבנו אשר כל כך מדקדק הוא אפלו לא כותב שיש מקומות שלא נהגו שנהגו שלא תחתן למה? כי הוא כמו הדעה של השבוללקת. השבוללקת הוא חריו, אבל לפי הדעה הזו שבעצם המנאות מלהתחתן, זה לא בגלל אבלות, אלא בגלל שפחדו מידתדין ולא בגלל ששם הכנאה. הכנאה שאם אין הכנאה אולי מידת הדין תתגע בהם. אמר רבנו בדברים כאלה יש לנו כלל מסכת פסחים. מן דכינן בעדה. מה דלא כיד? לא קבדיין בעדה. אז מנהגים כאלה שבני אדם נמנעים בגלל שהם חושבים אוי ואבוי לי אני עלול לפגע. רבנו לא מעלה אותם על ספרו כי הם לא בגדר מנהגי איסור שראויים הם להעלות על ספר ולכתוב יש מקומות שנהגו לאסור כך וכך. לא זה חששות של בני אדם יש בני אדם וקים ומתחתנים לחוששים הקדוש ברוך הוא יעזור הוא היה בודך בדח בנו וזה דרך אמיתית יש חוששים שחוששים עד כו מתקבלים על מדה אבל זה לא ראוי להעלות על ספר ולכן רבנו לא כתב אפילו את הדין הזה ולכן מהריץ אשר אמר שזה לא בגלל אבלות אלא בגלל מידת הדין ראה בשולחן ערוך ובמנהג שפרשת בתימן בענייני הנישואין חומרה חומרה כלומר החמירו כי מעיקר הדין מה יש מקום בכלל לאור ולכן הוא הוא אומר שאם יש לנו סיבה להשתחרר מהחומרה הזו כגון עוד לא קיים בצת רייה ורבייה בוודאי וודאי שנשתחרר ממנה שהרי אבל בתוך 30 יום קם ומתחתן זוהי ראייתו החדש של מהרג שהשבה בין הרמבם שלא כתב כלום בדברים האלה לבין מהרן ובין פוסקים אחרים שהתבטאו בעניין כגון השבוללקת ואז ככה יוצא בזה מכאן נגיע לעניין של התספורת. התספורת מעריץ אמר שזה חדר תמן בטעות ושקמו בעשו מעשה. אז לפי מחר אין בכלל מנהג. מה השך? לגבי גילוח בכלל לא נהגו להתגלח כל השנה. אז אי אפשר להגיד שנהגו אולא להתגלח כאילו חזקה מתכוון לגבי תספור את הראש. הרי הוא אמר שחדר בטעות. ואל תאמר לי שהוא התיר בערב שבת כי זה גבותינו טבען שהיו מסתפרים בשער ושם אך ורק בערב שבת לכבוד שבת קודש ולכן אי אפשר לבוא להגיד שהוא תירק לחבות שבת לא אם אדם כבר השיער שלו גדול והוא רוצה להסתפר אדי מותר לו הנה הרמה עצמו מכיר לבעל ברית איןמול הסנדט להסתפר לוד המילה בימי הספירה אנחנו שלא קיבלנו את המנהג של סוסת אז אם יש חתונה של בחור שלא קיים במציא ברביעה מותר להסתפר אפילו שזה לא ביום שישי אלא במהלך השבוע כי אין לנו שום שום איסור והמנהג הזה נתקבל בטעות ומכאן לעינייני שמחה אחרים אפילו בטור ואפילו בשולחן ערוך אין זכר למנאות משמחות אחרות שלא יטייל שלא ישמע זמר וכל כל הדברים האלה שלא יברך שחיינו איננו בשולחן ערוך אלא נמצאים במקורות יותר מאוחרים ולכן לא מבעיה שברכת שחיינו בוודאי ודאי נברך יש לנו פרי חדש נברך עליו אפילו בלי הסירה יש לנו כלים חדשים נברך זה שבני אדם נמנעים מלהתחדש מלקנות דברים חדשים או שהם טועים או שהם חוששים אבל אם אדם אין לו מה ללבוש בוודאי שיקנה מנהלים חדשים גד חדש אין לו מה ללבוש אם הוא חושש מפני הרואים את פני השומעים יכרנס את זה קצת ושתמש בזה כי כל הדברים האלה הם רבדים רבדים שחדרו ובעיקר ברמת ההמונים לא ברמת התלמידי חכמים זה מתחיל מלמטה למעלה המורים נאלצים להיגר אחריהם לא לשבר מושגים שלהם שלא יחשבו מי יודע מה מה נעשה בדבר הזה כי תלמידי חכמים מבינים ש יש בדברים האלה הפרזת יתר. ולכן רבותיי אדם אשר צריך להיכנס דירה חדשה מה ישלם שכר דירה ישלם עוד קנס עבור זה שהוא לא מפנה את הדירה שלו ויש לו דירה חדשה יכנס דירה חדשה ואפילו בימים אלו כלומר מורה הוראה רבד יוסף כל אלה שהבחינה שלהם היא בחינה הלכתית מתירים הרבה הרבה דברים שבעיני הבריות אינם מותרים כי כאמור הם יודעים את מידת התפשטות המנהגים ואת הבסיס אותם מנהגים בעל בתי זה מורה ההוראה מורים את ההוראות אבל רק ברמת ההמונים שלו מבינים בדברים אלה והם יותר מבחינת החסשות שמה כמעט הכל אסור רבי חנין בן