האם יש לברך שהחיינו או לומר הלל ביום העצמאות?

תחילה יש להבהיר שחובה על כל יהודי להודות לה' על הנסים והנפלאות שעשה לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, כגון: הנסים הגדולים שנעשו לנו במלחמותינו כנגד אויבינו, שיבת ציון, בניית עולם התורה, ועוד טובות רבות שהשפיע עלינו הקב"ה. אולם עם כל זאת, שאלה זו יש לבחון ע"פ הכללים ההלכתיים המקובלים בידינו, והם: ברכת "שהחיינו" שתוקנה למועדים, באה רק באחת משתי אפשרויות: א. על עיצומו של יום. ב. על מצוה מתחדשת שיש באותו מועד.

ונבאר דברינו: ימים שבעצמותם הם קדושים, כגון, פסח, סוכות, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, התורה קבעה את מהותם הקדושה. ולכן מברכים 'שהחיינו" על עצמותם של הימים, עד כדי כך שביום הכיפורים מברכים ברכת "שהחיינו" אפילו בלי קידוש, שהרי אסור לאכול ולשתות.

לעומת זאת, יש ימים שאינם קדושים במהותם, אולם תיקנו לומר בהם ברכת "שהחיינו" על מצוות היום שתוקנה זכר לנס. כגון: בחנוכה ובפורים, תיקנו בחנוכה מצוות הדלקת הנרות, ובפורים תיקנו קריאת המגילה. בשניהם ברכת "שהחיינו" אינה על עצמו של היום, אלא על המצוה המתחדשת, דהיינו בפורים קריאת המגילה שמדי שנה בשנה חוזרת על עצמה, וכן בחנוכה אנו מברכים על הדלקת נרות חנוכה כמצוה מתחדשת. לכן אם אדם נמצא במקום שאין לו כלל נרות חנוכה, לא שלו ולא של אחרים, [כגון שנמצא ח"ו בשבי או בית סוהר של גויים], אינו מברך "שהחיינו" על ימי החנוכה, שהרי אין לו נרות [ודלא כשיטת המאירי (שבת כג ע"א) שרשאי אף בחנוכה ופורים לברך על עצם היום. עיין משנ"ב תרעו, סק"ג]. וכן אם אין לו מגילה ואינו יכול לשמוע מאחר קריאת מגילה, אינו מברך "שהחיינו" על עצם יום הפורים. אולם על הימים שבמהותם הם קדושים מברך "שהחיינו" גם אם אין לו את המצוה, שהרי ברכת "שהחיינו" במועדים הללו היא על עצמו של היום.

העולה מכל האמור שאין מקום כלל לברך ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות, כיון שבעצמותו אינו יום קדוש, וכן אין בו מצוה שנתקנה זכר לנס שעליה נברך ברכת "שהחיינו". [וגם ברכת "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", אין לברך ביום זה, שהיכן שתיקנו – תיקנו, והיכן שלא תיקנו – אין היתר להוסיף מדעתנו]. אולם כפי שכתבנו בתחילה אע"פ שלא מברכים "שהחיינו", עם כל זה חייבים להודות ולשבח לה' על הנסים שעשה לנו ולאבותינו, בכך שהושיענו ומושיענו מכף אויבינו. יהי רצון שידבר שונאינו תחתינו ויתן לנו שלום בארצנו עדי עד, אמן.