חיוב במעשר כספים - מהו השיעור שיש להפריש ומאיזה נכסים?

שוב נפקים אנחנו לשאלה בנוגע למה שנקרא מעשר כספים הועיל והשואל הרחיב את שאלתו למצבים שונים לאדם שיש לו דירות רבות קונה מוכר שכירויות בורסע וכאלה דברים ואז הוא טוהה כמה אדם צריך להפריש, האם זה חובה וכולי. ובכן אה עלינו לדעת שנאמר במשנה במסכת תאה. פרק ראשון הלכה ראשונה אלו דברים שאין להם שיעור. הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים לתלמוד תורה. אומר רבנו בפירוש המשנה שהגמילות חסדים היאבת שני סוגים. יש גמילות חסדים בגופו של האדם על ידי שהוא מלווה אנשים נפטרים, מנחם אבלים, משמח חתנים. זה בגופו של האדם ויש גמילות חסדים בממונו של האדם על זה שהאדם נותן צדקה ופדיון שבועיים זה במונו של האדם אבל אומר רבנו שגמילות חסדים בגופו של האדם דהיינו ניחום אבלים וית מתים שמחת חתנים אין לה שיעור זה מה שהתנא אומר אין לה שיעורה לומר בהשתתפות האדם בגופו כל מה שהיו הוסיף תבוא עליו ברכה בניחום הבלים חסדים לבעת מתים שמחת חתמים כל מה שיוסיף בוא על ברכה אבל השתתפותו בממונו אומר רבנו יש לו גבול והוא חמישית ממונו כלומר מה שכתוב אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים הרעיון גמילות חסדים זה רק בגמילות חסירים של גופו בגמילות חסדים מממונו של הגומל חסד יש לזה תקרה, יש לזה גבול, עד חמישית מממונו. ואז אומר רבנו דוגמה אם למשל באדם ערום וצריך לקנות לו בגדים, ביגוד, כל הדברים האלה, או יש שבוי וצריך לבד אותו, אז ברור אנחנו כקהילה, ברגע שיש לנו חולה שזה זקוק לטיפ צעל לחוץ הארץ או לחתן חתן וכיוצא בזה אז אנחנו כקהילה כל אחד נותן כמה שהוא יכול ובצורה כזו מסייעים זה משום שההתמודדות שלנו היא קולקטיבית לא רק מהכלה הזו מקהילות אחרות אבל לוי תואר שבא שיש שבוי או חולה ומדובר שבני הקהילה כולם עניים אין להם כלום. ויש אדם מבוסס, האם הוא חייב לבזבז את כל ממונו בשביל די מחסורו של הנזקק אשר יחסר לו? או שמה הוא מצווה להרים את די מחסורו, אבל עד תקרה מסוימת. ומהי התקרה הזו? עד חמישית ממונו. אומר רבנו ש אכן כן הוא מצווה להרים את הנטל אבל אין תקרא עד חמישית ממונו זה כשיש בפניו נזקק של די מחסורו אשר יחסר לו הנה לשון רבנו והרי הוא חייב להשלים להם כל מחצורם כל זמן שמחצורם או צרף פיונם הוא פחות מחומש ממונו או חמישיתו אבל אם הם צריכים יותר מחומש ממונו נותן החומש בלבד הוא מס ואין ואין עליו חטא במנעו מאשלים כל מה שהם צריכים כיוון שהוא יותר מהחומש כי לא ייתכן שאדם יבזבז את כל ממונו עבור עניים בסוף הוא עצמו יהיה עני כפי שהרמבם כתב באיגרת תימן נגד משיח שקר שהיה בתימן שאמר שאדם צריך לתת את כל ממונו למען העניים אז רבנו מגחך עליו זה מניגוד להלכה זה גם לא הגיוני אדם יתן את כל ממונו לעני ואז הוא ובעצמו יהיה עני ואז העני שקיבל את כל ממונו של של העמיד הוא יצרך עכשיו את כל ממונו לעמיד שמך להיות עני וכך רבנו מאוד מגחך נגד הטיפשות הזו של אותו ממשיח שקר והבורות שלו טיפשות ובורות אלא יש נזקק מה אפשר לעשות עד חמיש מונו האדם חייב את מעבר לזה לא אבל הרמבם מוסיף ואמר אבל אם לא יזדמן לו שום דבר מכל מה שאמרנו דהיינו אין איזה שבוי שצריך לד אותו אין איזשהו חולה שצריך לממן את את ריפו ואשפוזו אין איזשהו משהו מוגדר אבל אם לא יזדמן שום דבר מכל מה שאמרנו מפריש את החומש מכל הכנסותיו לא מן הקרם ומוציא בדבר מצווה כלומר אדם אשר אין לו איזשהו נזכר אבל הוא עובד ברוך השם מרוויח אזי הוא מפריש עשירית מכל הכנסותיו לא מן הקרן לא מן הממון במקרה הראשון כשיש שבוי, כשיש חולה ואין מי שיטפל בו רק הוא, אז הוא נותן חמישית מממונו. דהיינו גם מנקרן, גם מן הקרן הכנסותיו מרן אבל זה גג עד 50, לא יותר כי יש נזק בפועל מולו. אבל כשאין נזקק מסוים או כשיש נזקק וזה מתחלק בין כל חברי הקהילה אז האדם ירגיל את עצמו אומר רבנו שכל פעם הוא מפריש בכל הכנסותיו לא מן הקרן מוציא חמישית חמישית דרך אגב זה 20% לא 10% מוציא חמישית ומוציא בדבר מצווה מה פירוש חמישית מכל הכנסותיו לומ קרן כלומר קודם כל מוציא את כל ההוצאות מנקה את כל ההוצאות מכל הרווחים אחר כך צרכב עצמו ורק לאחר מכן כן, ממה שנותר לו יוציא עד חמישית שזה 20% מן הרווחים לאחר נקוי ההוצאות וכל הצרכים ואם אין לו איזשהו עני ישקיע את זה בדבר מצווה אומר מורי מה זה דבר מצווה כגון תבילי נאה כך הוא אומר ראה ליישה הכוונה בהידורי מצווה שהוא חייב בהן תפילין נאה ציצית נאה לולב נאה וכן יוצא בזה ברור שאם האדם מוציא את זה עבור מצ תמיכה לבני תורה, לכולל, בית כנסת וכאלה דברים אשר חלקו אבל הוא רשאי להוציא את זה גם מצרכיו שלו לרמע של שזה תנק להדורי מצווה כשאין לו למי לתת את זה. כך רבנו יוצר הבחנה מאוד יפה, מאוד מעניינת, מאוד הגיונית. עכשיו רבנו בהלכה בפרק שביעי הלכות מתנות עניים כתב מצוות עשה יתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני. אם היית ידם נותן מסגת שנאמר פתוח תפתח וכולי וכל הרואה עני מבקש ואלם אין ממנו ולא נתן לו צדקה אבל לא תעשה שנאמר לא תאמץ את דלתך לפי מה שחסר עני אתה מצווה תן לו אם אין לו כסט מכסים אותו אם אין לו כלי בית קונים לו כלי בית אין לו אישה משיעין אותו אישה ואם הייתה אישה משיעין אותו אותה לאיש אבל היה דרכו שזה עני וכולי הוא ומצווה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה עשרו ורבנו מביא בא העני ושאל דמחסורו ואין ידות אין משיג כלומר אני לא יכול להרים את כל הנטל שהוא מבקש ממני ואין יד הנותן מסגת נותן לו לפי השגת ידו וכמה זה השגת ידו של נותן שימו לב עד חומש מחסב מצומוחר ואחד מעשרה בן חסד בןני פחות מכן עין רעה ולעולם עלמנע אדם עצמו על מנ אדם עצמו משלישית השקל בשנה מדובר רבותיי בנותן שהוא עמיד שהוא עמיד ובא לפניו עני במחזרו אשר נחסר לו אין חובה על העמיד למכור בתים ברמה שלמעלה מחמישית ממונו בשביל לכסות את כל צרכיו של תוני. אלא אפילו שמדובר באדם עמיד, החובה גג, החובה גג אצלו לתת עד חומש מממונו בשביל הצורך שלו תעני, אבל לא מעבר לזה. מעבר לזה הוא כבר לא חייב. וזה מצווה לא מבחר עד חומש שזה 20%. אבל 10% בינוני פחות מכן עין רעה. אבל כאמור מדובר כשיש עני ברורים ואין בני הקהילה יכולים להשתתף ורק הוא יכול להשתתף אז עד חומש אפילו אדם עמיד וזה כולל מנחסיו ישבור חיסכונות ישבור חסכונות ימכור משהו ימכור נכס ויתן לו זה כן אבל עד חומש ולא יותר אבל אם אין עני או יש עני ואכילה זה מתפזר בכל חלקי הקהילה אז הוא לא ייתן מה שהוא יכול לתת וכאמור כל הזמן נוהגים כל חודש מכוח מנהל שמפריש מרווחיו לא ממעונו לא חייב לשבור חסכונות לא חייב למכור דירות לא חייב למכור רכב אלא מרווחיו אם למשל יש לו דירות שהוא מזכיר אותם אוקיי לוקח רבותיי את ניקוי כל ההוצאות מסי ארנונה כל הנסיאים שהוא צריך בלי פחט הרי הוא מטפל בכל הדירות בלי פחט צרחה באישים לאחר כל אלה יפריש מרווחים עד חומש עד חומש ואם אין לו למי לתת הוא יכול בהדור המצווה כפי שאמר מורי עד כאן ואני מקווה שהרעה הזו בשיטת רבנו תסלק קוד שמדי פעם חוזרים ושואלים אותנו חוזרים ושואלים אותנו ורבה מוחה בזה רבי חנן M.