האם מותר בשנת השמיטה להשמיד פירות ערלה למרות איסור עבודת האילן?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מתמצת את הדיון ההלכתי העולה מתוך הטקסט המצורף, העוסק בשאלת השמדת פירות עורלה בשנת השמיטה, תוך התמקדות בשיקולים של מניעת מכשול והשבחת האילן.

נושא מרכזי: האם מותר להשמיד פירות עורלה בשנת השמיטה, בהתחשב בכך שהם אסורים באכילה ובהנאה, ופעולה זו עשויה להשביח את האילן?

נקודות עיקריות וציטוטים:

1. הצגת השאלה: הדיון נפתח בשאלה האם מותר להשמיד פירות עורלה בשביעית, לאור האיסור בהם וההשלכה האפשרית של ההשמדה על שיפור יבולי העתיד של האילן. השואל מציין ש"על ידי השמדת הפרי ובכך משביח את האילן שהרי האילן אינו מבזבז כוחותיו בשביל גידול חינם של אותו פרי ושומר על כוחותיו הוא ייתן יותר ביבולים הבאים".
2. סקירת דעות פוסקים:

• הרב שלמה זן בן אבח: מתיר השמדת פירות עורלה מכיוון ש"הפירות עורלה כיוון שהם לא בשביל אכילה פירות עולה אין בזה איסור שהרי אינו בשביל לאוכלה".
• החזון איש: מתיר רק באיסור דרבנן אך לא באיסור דאורייתא. "והביא את ספר את דברי חזון איש שהוא מתיר רק באיסור דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא".
• הרב משה ארונסון: טוען ש"בעורלה לא שייך דיון של בצירת פירות שביעית וכן לא שייך הפסד פירות שביעית בעורלה אסור בהראה בהנאה לכן יש להתיר להוריד את פרחי האורלה או את הבוסר שלא יתקשלו בזה הרבים". הוא מדגיש את הצורך למנוע מכשול.
• אפשרות נוספת: מניעת התפתחות פירות עורלה על ידי ניענוע האילנות בזמן הפרחים נחשבת אפשרית. "ועצם אם מנענעים את האילנות בזמן שהפרחים נמצאים ו כך מתרפדים את האפשרות שיתפתחו מזה פירות זה עוד אפשרי". קטיפת בוסר מותרת יותר מאוחר רק עם איסור דרבנן, בעוד שבאיסור דאורייתא יש מחמירים.

1. הבחנה בין כוונה להשמדה למניעת מכשול ולכוונה להשבחה: השאלה המרכזית מתמקדת בשתי אפשרויות:

• השמדה ללא כוונה להשביח את העץ, אלא רק מכיוון שהפירות אסורים ומניעת מכשול. "מה הדין בלא מתכוון דהיינו הוא רוצה באמת להוריד את הפירות כי בין כך הם אסורים מדוע להשאיר אותם ואולי גם כדי להציל אחרים מאיסור שלא יקשלו אבל לא מתכוון לטבעם העץ לא לא מתכוון לא לכך ולא לכך".
• השמדה עם כוונה כפולה: להיפטר מפירות העורלה ומדרך אגב להטיב עם העץ. "והדבר השני מה יהיה אם הוא מתכוון גם להתפתר מפירות האורלה וגם דרך אגב לטיבם העץ".

1. עיון בדברי הרמב"ם: הדיון פונה לבחינת הנושא לאור משנת הרמב"ם.

• איסור הפסד פירות שביעית לפני בוסר: הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל, פרק חמישי, הלכה א') קובע שאין אוספים פירות שביעית כשאין בוסר, כיוון ש"אינה נאכלת עד שתעשה תבואה אבל אוכל מהן מעט בשדה". איסוף מוקדם נחשב להפסד הפרי.
• היתר קיצוץ אילנות לעצים לפני הופעת פרי: הרמב"ם מתיר לקצוץ אילנות לעצים בשביעית לפני הופעת הפרי, ללא חשש להשבחת האילן, כיוון ש"בענפים אין קדושת שביעית והפרי עוד לא קיים".
• איסור בצירה לעבודת האילן: הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל, חלק רביעי, הלכה כב) אוסר לבצור פירות שביעית "לעבודת האילן", כלומר, לא לצורך אכילה אלא כדי שהאילן יתפתח וישמור על כוחותיו. פעולה זו נחשבת כסוג של זמירה האסורה. "ואם בצר לעבודת האילן לוקה מה זה אם בשר לעבודת האילן פרשו המפרשים שאם הוא בצר לא צורך אכילה אלא כדי שהאילן יתפתח וישמור את כוחותיו מיושבח אז לוקה כי אז הבצירה הזו היא כמו סניף של זמירה של גידול העצים גיזום העצים לצורך השבחתם ולוקה זה איסור תורה".
• היתר קיצוץ אילן או שניים לעצים: הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל, פרק ראשון, הלכה י') מתיר לקצוץ אילן או שניים לעצים, ללא חשש להשבחה, אך אוסר לשרש שלושה או יותר בצד זה, מכיוון שזה נחשב לתיקון הארץ. "לא חששו כלל ועיקר שהקוצץ אילן הוא משביח אותו אלא הוא דיברו על לא הישרש כדי שהשירוש זה כבר גובל בעבודת האילן בעבודת ה אדמה להבדיל מעבודת האילן".
• הגבלה בקיצוץ בתולת שקמה: קיצוץ בתולת שקמה בשביעית אסור כדרך שאר השנים, כיוון ש"קציצתה עבודת אילן שבקציצה זו תגדל ותוסיף". עם זאת, אם יש צורך בעצים ולא בכוונה לפתח את העץ, מותר לקצוץ אותה בשינוי. "אם הוא לא רוצה בפיתוחה אבל צריך עצים קוצץ אותה שלא כדי עבודתה כלומר אפילו שאצל בתולת השקמה קציצקה מפריחה אותה זה התכונה שהקדוש ברוך הוא ברא בהכל זאת אם אני לא מתכוון לעבודת האילן אני מתכוון לקצוץ בשביל שאני רוצה לשכך אני רוצה את העתים בשל השקה או כל דבר אחר מותר רק צריך לשנות".

1. יישום על פירות עורלה: לאור דברי הרמב"ם, נראה שאין מקום לחשוש מהשבחת האילן בהשמדת פירות עורלה ללא כוונה להשביח, מכיוון שזה לא נחשב "פסיק רישא" (דבר שיקרה בוודאות). ההשבחה אינה ודאית ותלויה בגורמים נוספים. האיסור של "הבוצר לעבודת האילן" מתייחס למצב בו האדם מתכוון במפורש להשביח את האילן. "זה לא פסיק רשע אלא זה מתכון בשביל השבחת האילן אבל זה לא בטוח שזה יהיה ולכן אם מתי באמת אסור אפילו כזה ספק זה דווקא הבוצר לעבודת האילן כשהאדם מתכוון לבצור בשביל להשביח את האילן זה אסור".
2. דיון בדוגמת סימון פירות עורלה ונטע רבעי: הטקסט מביא דיון במשנה (מסכת מעשר שני, פרק ה') ובדברי הרמב"ם לגבי סימון נטע רבעי בשנת השמיטה וסימון עורלה. מטרת הסימון היא למנוע מכשול. "מי שהיה לו נתער בשנת השמיטה שיד הכל שווה צריך לציינו בכוזות אדמה כדי שיכירו בו ולא יכלו ממנו עד שייפדו ואם היה בתוך שני עורה מציינים אותו בחסית כדי שיפרשו ממנו שאם צינו בכזאת אדמה שמה יתפרדו שאסור שאיסור עורלה חמור הוא שהיא אסורה בהניה".

• יש שטענו שאי הציווי להשמיד את הפירות מעיד שאסור להשמיד.
• אולם, הרב משה (מבית צדק) מסביר שאולי לא ציוו להשמיד בגלל הטורח, והסתפקו בסימון. יתר על כן, בתלמוד הירושלמי מצוין שביחידים (עצים בודדים) תולים חרסים על העצים, ובמטע שלם מסמנים את המתחם מבחוץ, מה שמראה שיש התחשבות בטורח מול מניעת המכשול. "משמע שהתחשבו בו מבחינת כמה להשקיע כדי למנוע מכשול".

1. מסקנה הלכתית:

• השמדה ללא כוונת השבחה: מותר להשמיד פירות עורלה כדי למנוע מכשול, גם בשביעית דרבנן וגם בשביעית דאורייתא, כל עוד אין כוונה להשביח את האילן. "מותר להשמיד כל עוד ולא מתכוון להשביח הילן וזוהי ההלכה שאנחנו אומרים היום לא משנה בין אם דרבנן דאורייתא שביעית דאורייתא לא משנה מותר להשמיד את פירות ההורה כדי למנוע מכשול".
• השמדה עם כוונת השבחה: אם יש כוונה גם למנוע מכשול וגם להשביח את האילן, נראה שיש מקום להתיר רק בשביעית בזמן הזה (דרבנן), אך בשביעית דאורייתא הדבר אסור לאור איסור "הבוצר לעבודת האילן". "אם הוא מתכוון גם כדי למנוע מכשול וגם כדי להשביח את האילן נראה לנו ש רק בשביעית בזמן הזה של דרבנן יש מקום להתיר".

1. ראיות נוספות: מותר לגזום עצים מפריעים ברשות הרבים ולכרית ענפים לסיכוך ללא תנאי שלא ישביחו, מה שמחזק את הטענה שהשבחה אגבית אינה אוסרת. "צעור הוא אנו מגזנים את העצים המטרידים אותנו ברשות הרבים כי הם מטר ולא אומרים בתנא שזה לא ישבי אנו קוצצים ענפים לסיכוך ולא אומרים בתנאי שלא ישביח".

סיכום:

הטקסט מציג דיון הלכתי מקיף בשאלת השמדת פירות עורלה בשנת השמיטה. המסקנה העולה היא שהשמדת הפירות מותרת לצורך מניעת מכשול, כל עוד אין כוונה מכוונת להשביח את האילן. כאשר קיימת כוונה כפולה (מניעת מכשול והשבחה), יש מקום להקל רק בשביעית דרבנן, אך הדבר נראה אסור בשביעית דאורייתא לאור איסור "הבוצר לעבודת האילן". הדיון נסמך על דעות פוסקים שונים ובעיקר על משנת הרמב"ם, תוך התייחסות לשיקולים של הפסד פרי שביעית, עבודת האילן ומניעת מכשול