האם מותר לבקר באתר ארכיאולוגי בעל אופי פולחני אלילי?

תזכיר תמציתי: ביקור באתרים היסטוריים שהיו מקומות עבודה זרה

מסמך זה מסכם את הנושא המרכזי והרעיונות החשובים שעולים מהמקור שסופק, העוסק בשאלת הביקור באתרים היסטוריים שהיו בעבר מקומות פולחן עבודה זרה, תוך התמקדות בהשקפה ההלכתית בנושא.

נושא מרכזי: הגדרת גבולות ההיתר והאיסור בביקור במקומות שהיו בעבר מרכזים לעבודה זרה, תוך התייחסות למצבם הנוכחי והכוונה בביקור.

רעיונות ונקודות מפתח:

1. החמרה ביחס למקומות עבודה זרה פעילים: המקור פותח בהבאת דברי המשנה במסכת עבודה זרה הדנה בדין עיר שיש בה עבודה זרה. הרעיון המרכזי הוא קיומו של הבדל בין עבודה זרה הנמצאת בתוך העיר (אסור ללכת לשם) לבין עבודה זרה הנמצאת מחוץ לעיר (מותר להיות מחוץ לעיר). כמו כן, מודגש שאם הדרך מיוחדת לאותו מקום עבודה זרה, אסור ללכת בה, אך אם יש דרך עוקפת – מותר.

• ציטוט מהמשנה: "עיר שיש בה עבודה זרה חוץ לה מותר כלומר היכן שהעבודה זרה נמצאת בתוך העיר אסור ללכת לשם אבל מחוץ לעיר כיוון שעבודה זרה בתוך העיר מותר להיות מחוץ לאותה העיר."
• ציטוט בנוגע למעבר: "מה הוא ללך לשם? בזמן שהדרך מיוחדת לאותו המקום אסור. ואם יכול ללך בהמקום אחר, כלומר כביש עוקף מותר."

1. הרמב"ם רואה בכנסיות הנוצריות עבודה זרה לכל דבר: המקור מביא את פירושו של הרמב"ם למשנה, בו הוא מתייחס באופן חריף לכנסיות הנוצריות כבתי עבודה זרה. לדבריו, כל עיר נוצרית שיש בה כנסייה היא "בית עבודה זרה בלי ספק".

• ציטוט מדברי הרמב"ם: "ולפי כך צריךו לדעת אומר רבנו שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש להם ב במה כלומר בית תפילתם שהוא בית עבודה זרה בלי ספק כלומר הרמב"ם מתייחס לכנסיות כעבודה זרה. עבודה זרה לכל דבר ועיקר. ככה הרמב"ם אומר בלי ספק."
• הרמב"ם אף משתמש בביטוי "מסלה הום" במקום "סלטהום" (תפילה בערבית) כדי לרמז על משמעויות שליליות נוספות: שלי, חריכה ומלכודת.

1. האיסור הגורף להיכנס, לגור או לסחור בעיר שיש בה עבודה זרה פעילה: על בסיס דברי הרמב"ם, מודגש שאסור לעבור במתכוון בעיר שיש בה כנסיות פעילות, כל שכן לגור בה או לסחור בה. האיסור חמור עוד יותר לגבי כניסה לכנסייה עצמה, התקרבות אליה או התפעלות ממנה.

• ציטוט בנוגע לאיסורים: "לפי שאסור בהחלט להיכנס לעיר שיש בעבודה זרה, כל שכן לדור בא וכל שכן לסחור בה. כלומר, השאלה היא רק אם מותר לעשות מעבר באותה עיר שיש בעבודה זרה, אבל לדור בה בוודאי וודאי שאסור לדור בעיר שיש בו עבודה זרה, לסחור בה בוודאי ודאי שאסור לסחור באל שיש בעבודה זרה, להיכנס בה, להתבקר, בוודאי שאסור."

1. הגלות כעונש של מגורים בקרב עבודה זרה: הרמב"ם רואה בגלות עצמה עונש כפול, לא רק עקירה מארץ הקודש אלא גם הכפייה לגור ביישובים שיש בהם עבודה זרה.

• ציטוט בנוגע לגלות: "אלא השם מסר אותנו בידיהם שנגור בעריהם בעל כורחנו לקיים דברו בעבתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם כך הוא דין ואם כך הוא דין העיר כל שכן דין בית עבודה זרה עצמו."

1. הקלות מסוימת לגבי מורה הוראה לצורך לימוד והשבה על ענייני עבודה זרה: ישנה התייחסות לאפשרות שמורה הוראה, שיראתו קודמת לחוכמתו, רשאי להיכנס לכנסייה כדי ללמוד את דתם ולהשיב על שאלות בענייני עבודה זרה. אך זאת רק במקרים חריגים ובזהירות רבה.

• ציטוט בנוגע למורה הוראה: "אבל לבד ממורה הוראה שיראתם קודמת חוכמתם וחוכמתם הלכתית גדולה, לבד מהן אסור בשום פנים ואופן להיכנס או להתקרב או לראות או לצפות ודאי ודאי לא להתפעל מכנסיות שהם דינם כעבודה זרה."

1. הבחנה בין בית עבודה זרה פעיל לבין אתר היסטורי: נקודת מפנה חשובה היא ההבחנה בין בית עבודה זרה פעיל (כמו כנסייה שמתפללים בה) לבין אתר היסטורי שאינו פעיל יותר.
2. ביטול עבודה זרה של גוי: עבודה זרה של גוי ניתנת לביטול על ידי מעשים פיזיים (שבירת הפסל וכדומה) או על ידי הוצאתו מהשימוש והשלכתו למקום מבזה. במקרה כזה, גם מקום הפולחן שלו, אם הוא הרוס או אינו פעיל, ייתכן שדינו שונה.

• ציטוט בנוגע לביטול עבודה זרה: "ובכן, אנחנו צריכים לדעת שעבודת זרה של גוי ניתן לבטל אותה. ועבודת זרה של יהודי אין לה ביטול עולמית... לעומת זאת, גוי יכול לבטל עבודה זרה, לוקח את הפסל, פוחס את האוזן, משבר יד, אצבע וכך הוא מבטל אותה."

1. היתר עקרוני לבקר באתרים היסטוריים (לא פעילים) מתוך גנאי: אם מקום פולחן עבודה זרה הרוס ואינו פעיל יותר, וסוג העבודה הזרה עצמה בטל, נראה מבחינה הלכתית שאין איסור להגיע לאתרים היסטוריים כאלה, אך הביקור צריך להיעשות מתוך גנאי וללא כל הערכה או התפעלות.

• ציטוט בנוגע לביקור באתרים היסטוריים: "אז אם כך, גם הבית של הפולחן שלהם, אם הוא כבר הרוס, הוא איננו פעיל, וכל שכן שאם אותו סוג של עבודה זרה כבר בטל, אז מבחינה הלכתית נראה שאין איסור להגיע לאתרים היסטוריים כאלה אף שהם אתרים פולחניים אליליים אלא שכאן המקום להעיר שמן הראוי שהמדריכים יהיו מדריכים יהודים מאמינים אשר בספרם את הסיפורים אודות האתר לא רק שלא יפו גו בשבכם אלא יאמרו דברי גנעי נלבים על מנת שהמבקר היהודי לא ינהה אחריהם ולא חלילה יפתח בקרבו הערכה ערצה או שע שבח כלפיהם."

1. דעות חלוקות לגבי ביקור לצורך ראיית אומנות: המקור מזכיר מחלוקת בנוגע להיתר ביקור בכנסיות לצורך ראיית האומנות בלבד. יש דעות שאוסרות זאת לחלוטין (אפילו לגבי מסגד), ויש דעות מקילות יותר לגבי מבנים הרוסים והפכו לאתרים היסטוריים. עמדתו המחמירה של הרב משה פיינשטיין אוסרת גם השתלטות על מקום כזה לבניית בית כנסת בשל הזיכרון המאוס.
2. חובת אמירת גנאי בליבּו בעת מעבר ליד כנסייה פעילה: כל מי שעובר ליד כנסייה פעילה צריך לומר בליבו תפילה לגנאי העבודה הזרה ("בית גאים יסח השם" וכו').

• ציטוט בנוגע לאמירת גנאי: "יש לזכור שכל הנאלת לעבור לית כנסייה ורואה אותה צריך לומר בית גאים יסח השם. כלומר כל אלה אשר מאמינים באלילות הם גאונים הם קוראים תגר נגד האמונה בשם גאים יסח השם יקסח ישבר יחריב. כך צריך האדם לומר. אומנם הוא לא צריך לעבוד ליד הגוי ולומר בקל בפגעים מסך השם והתרגם באנגלית כאחד התומית. אבל בליבו פנימה ילחש בתפילת לחש לקדוש ברוך הוא יעקדוש ברוך הוא מנועלם השמידם."

1. פעילות רבנים מול אנשי דת אחרים: המקור מביא דוגמה של רבנים שנשלחו לפגישות עם אנשי דת נוצרים בוותיקן כחלק ממאמץ להפחתת אנטישמיות. במקרה כזה, הרבנים ראו עצמם כשלוחים של העם היהודי ופעלו תוך שמירה על עקרונות הכשרות ואמירת תפילות גנאי בלחש.

• ציטוט מהמקרה בוותיקן: "אז בן היתר בכרנו ברומא ולקחו אותנו לב תיקן לא פחות או יותר את הרבנים וכל זה מטעם של אותם גשרים על מנת להדבר כמובן שראינו את עצמנו כשלוחים של העם היהודי לנסות לרכך וכולי וקיימנו ארוחת צהריים באחת האולמות שם שהוכשר באופן מיוחד לצורך העניין הזה והובא קיטרינ קשה למהדרין לצורך העיר וגם הקומרים אכלו קשה למה חמתנו אי אפשר לעשות גם זה וגם זה אלא הכל כשר למהדרים ולעוד אלא נתלנו ידיים בברכה ורחנו המוציא אף על פי שנמנים בין הרבנים אשכנזים וספרדים ואחנו המוציא כמו מנהג ודי תימן שאחד מברך לכולם בקל כבר הבינו הרבנים שכאן צריך לקדש שם שמיים שבמקום הזה צריך להחריב לפני כן התפללנו תפילת מנחה ואז הגענו על המשבח אמרנו בכל וכל האלילים קרות כרתון לתקן עולם מלכות שדי."

מסקנה:

הביקור במקומות שהיו בעבר אתרי עבודה זרה הוא נושא מורכב בהלכה. קיימת חומרה רבה ביחס למקומות פעילים הנתפסים כעבודה זרה (כמו כנסיות). עם זאת, ישנה הקלה מסוימת לגבי אתרים היסטוריים שאינם פעילים יותר, בתנאי שהביקור נעשה מתוך גנאי וללא כל תחושת הערכה או התפעלות. על מדריכי טיולים מוטלת האחריות להוביל את התיירים היהודים למקומות מותרים ולהנחיל גישה של סלידה וגנאי כלפי עבודה זרה בעת סיור באתרים היסטוריים כאלה