האם ישנו איסור לישה בשבת בערבוב מיונז עם ממרח טונה?

סיכום מקורות בנושא ערבוב מיונז עם טונה בשבת

מסמך זה מסכם את הסוגיה ההלכתית הנוגעת לשאלה האם מותר לערבב מיונז עם ממרח טונה ביום שבת, תוך התמקדות במושג "לישה" והשלכותיו.

הנושא המרכזי: איסור לישה בשבת וגבולותיו

המקור המרכזי פותח בשאלה האם ערבוב מיונז עם ממרח טונה בשבת כרוך באיסור לישה או גיבול. התשובה מתבססת על ההגדרה של מלאכת לישה כאחת מל"ט אבות מלאכה בשבת.

• הגדרת לישה: המקור מצטט את דברי הרמב"ם בהלכות שבת, פרק ח', הלכה ט"ז, הקובע כי "הלש כגרוגרת חייו והמגבל את העפר הרי זה תולדת לש". מכאן עולה כי לישה היא פעולה של ערבוב חלקיקים קטנים עם נוזל עד ליצירת עיסה אחת ומחוברת. איסור זה הוא מדאורייתא.
• תולדות לישה: נתינת מים בעפר נחשבת לתולדת לישה, כיוון שהמים מדביקים את חלקיקי העפר ויוצרים עיסה.
• אין גיבול באפר: המקור מציין את דברי הרמב"ם ש"אין גיבול באפר", ומפרש זאת שהחלקיקים באפר אינם מתדבקים זה בזה על ידי מים, ולכן אין דין גיבול.
• לא בחול הגס: גיבול בחלקיקים גדולים, שאולי נדבקים לשעה, אינו נחשב גיבול ואסור. הדבר נכון גם לגבי חול גס, מורסן וכדומה.
• זרעי שומשמין ופשתן: המקור מביא את דברי הרמב"ם בתשובה (תס"ד) להשגות על הלכות בניין בנוגע לשריית שומשום וזרעי פשתן במים. הרמב"ם קובע כי "והנותן זרע שומשומין או זרע פשתן וכיוצא בהן במים חייב משום לש מפני שהן מתערבין ונטלין", כלומר, גרגיריהם הקטנים ודביקותם גורמים להם להידבק במים וליצור подобие עיסה. מכאן לומדים כי לישה אינה מוגבלת רק לקמח ומים, אלא כל חומר קטן ודביק המתחבר לנוזל לכדי עיסה נחשב לישה.
• הבחנה בין לישה לדילול: אור לציון (חלק ב', עמוד רכט) מבחין בין לישה, שהיא דיבוק חלקיקים ואסורה, לבין דילול, שהיא הוספת משקה לחומר עיסתי כדי לדללו ומותרת. לדוגמה, דילול אדוקה ביין בשבת (שאינו יום טוב) מותר כל עוד לא נעשה בכף בדרך של הקצפה (מחמת איסור דרבנן של "טריפה" ו"עובדין דחול").
• חרדל שלוש מערב שבת: המקור מביא את דברי הרמב"ם (פרק כ"ב מהלכות שבת, הלכה י"ב) המתיר למחוך חרדל שלוש מערב שבת ביום שבת ולתת לתוכו דבש ולערבב (לא לטרוף). ההיתר נובע מכך שהמיחה במים היא דילול, ומתן הדבש הוא לצורך טעם ולא כחלק מיצירת עיסה חדשה.
• ערבוב חומר אוכל בחומר אוכל: הרב מציין כי מותר לערבב חומר אוכל אחד עם חומר אוכל אחר כדי ליצור טעמים רצויים, כל עוד לא מדובר בפעולה של לישה. הבעיה היא ב"טריפה" (ערבוב מהיר ואינטנסיבי) שנראה כ"עובדין דחול".
• שיטת החזון איש: החזון איש (או"ח, סימן נ"ח, ס"ק ד') דן בשאלה האם יש "לישה אחר לישה". הוא נוטה לומר שאין לישה אחר לישה. הרב יוסף מסופק בכך.
• נפקא מינה: שאלה זו רלוונטית לגבי ערבוב תחינה גולמית עם מים ולימון. יש שאסרו זאת משום שהתערובת מתגבשת תחילה ואז נעשית דלילה, וראו בכך לישה. אחרים התירו בטענה שאין לישה אחר לישה, כיוון שהתחינה הגולמית כבר נחשבת לעיסה. הרב יוסף נוטה להחמיר מספק בעניין תחינה גולמית.

יישום הסוגיה על ערבוב מיונז עם טונה:

לאור ההגדרות והדיונים לעיל, המקור מגיע למסקנה לגבי השאלה המקורית:

• ממרח טונה כעיסה: ממרח טונה כבר נחשב לעיסה בפני עצמו ("כי כל כולה חתיכת ממרח").
• ערבוב מיונז אינו יוצר עיסה חדשה: כאשר מוסיפים מיונז לטונה, לא יוצרים עיסה מחלקיקים נפרדים, אלא רק מערבבים שני חומרים שהם כבר במצב של עיסה או משחה. המטרה היא שיפור הטעם ולא יצירת מרקם חדש באמצעות חיבור חלקיקים.
• אין גדר לישה: לכן, אין בערבוב מיונז עם טונה ביום שבת משום איסור לישה.

ציטוטים מרכזיים:

• "הלש כגרוגרת חייו והמגבל את העפר הרי זה תולדת לש כלומר כבר אנחנו רואים את האב ואת התולדה לשינת מים בקמח ודיבוק החלקיקים לעישה אחת וזהו איסור תורה וזהו אב מלאכה שלש אבל יש תולדה זו נתינת מים בעפר והמים מדבקים את חלקיקי העפר את גרגירי העפר ועושים אותם לעיסה אחת זה תולדה של אש ואסור מן התורה" (הגדרת לישה ותולדותיה).
• "והנותן זרע שומשומין או זרע פשתן וכיוצא בהן במים חייב משום לש מפני שהן מתערבין ונטלין כלומר קטנות גרגיריהן ודביקותן והצמדותן בעצם הם מצאותן במים ואין לדמות שורה לתולש מעשי שאינו נקו וכולי" (הרמב"ם על זרעי שומשום ופשתן).
• "לאישה היא דיבוק ולכן היא אסורה בעוד שדילול לקחת משהו איסתי ושמים בו משקה כדי לעשות את זה לדליל. זה בכלל לא נכנס לאיסור לישה. הוא לא נכנס לשום איסור וזה מותר" (אור לציון על הבחנה בין לישה לדילול).
• "חרדל שלשו מערב שבת למחר יכול לערבו הן ביעד הן בכלי ונותן לתוכו דבש כאן הוא לא אומר ממחו כמו שרבנו אומר כי רבנו אומר שמיים כאן הוא אומר ישר לוקח בחרדל הזה בעיסה החרדלית הזו ונותן לתוכו דבש ומותר" (דברי השולחן ערוך על חרדל).
• "כי כל כולה חתיכת ממרח. ואם כן, כשהאדם ביום שבת שם מיונז בתוכה, הוא איננה עושה אותה מדובקת יותר. היא בעצמה כבר עיסתית, אלא הוא רק מערבב מיו נז בתוך ה בתוך התונה כדי שיהיה טעם מיוחד של טונה אם היונז אבל הוא לא לוקח על קיקים שעוד לא היו עיסתיים ועושה אותם לאישה ולכן אין גדר של אישה בעניין הזה" (יישום על מיונז וטונה).

המלצות מעשיות (סיכום):

• מותר לערבב מיונז עם טונה בשבת. אין בכך איסור לישה כיוון שהטונה כבר במצב של עיסה ולא נוצרת עיסה חדשה מחלקיקים נפרדים.
• יש להימנע מטריפה (ערבוב מהיר ואינטנסיבי) אלא לערבב בעדינות. פעולה זו עלולה להיראות כ"עובדין דחול" ואסורה מדרבנן.
• לכתחילה (למי שרוצה להחמיר): ניתן לשנות את סדר הפעולות ולשים תחילה את המיונז ואז את הטונה ולערבב. שינוי קל זה מדרך העשייה בחול יכול להסיר חשש גם לשיטות מחמירות.

לסיכום: על פי המקורות המובאים, ערבוב מיונז עם ממרח טונה בשבת מותר ואינו כרוך באיסור לישה, תוך הקפדה על ערבוב מתון ולא בדרך של טריפה