שליח שאבד שיק שנמסר לו להעביר לזכאי, האם מוסר השיק נפטר מחובו לזכאי?

מעשה שהיה כך היה. אדם התפלל בבית כנסת מסוים ונדר עבור מברך או עבור תפילה סכום מסוים. והנה ביום חול שלח את הנדר על דת שק לא שלו אלא מישהו אחר שנתן לו צ'ק. שלח אותו באמצעות שליח ל למסור למתפללים לגבאים בית הכנסת. אותו שליח הוא מתפלל באות הבית כנסת אבל איננו גבאי, איננו ועד, אלא אחד המתפללים. ואותו מתפלל שם את הצ'ק בכיס החולצה שלו, בגעו לביתו, פשט את קותונתו, פשט את חולצתו וניחה על ה כיסא ובאה אשתו לקחה את החולצה זרקה אותה השליחה אותה למכונת הכביסה וככה צ'ק הלך לאיבוד והשערות כאן מורכבות ואנחנו היום ניגע בחלק ומחר בעזרת השם בלי נדר בחלק א' האם מבחינתו מבחינת הנדר כבר השלים את חובתו או עדיין לא ישנים חובתו ומה חובתו של השליח בעניין הזה האם הוא חייב באחריות עבורצק או לא? ראשית עלינו לברר שאדם שלוקח הלוואה מחברו ומטבע הדברים בהגיע הזמן הוא צריך לפרוע את החוב. האם אפשר לפרוע חוב על ידי צ'קים או לא? הכל תלוי בהם. נתן לו מזומנים, הורע לו מזומנים. נתן לו צ'קים הורע לו צ'קים. אבל הכל תלוי בתנאים. אם יש ביניהם תנאים מגבילים מאחר בהם ענייני ממונות, לתנאים האלה יש תוקף וצריכים לפעול בהתאם לתנאים. אבל לא היו ביניהם תנאים אלא מנסתם. אז בדרך כלל הצ'קים הם אמצעי תשלום. ובהחלט שאם נתן צ'ק ובזה כאילו פרעת החוק. אלא כמובן שאם מתברר שהצ'ק הזה אין לו כיסוי, אז מבחינת ה עוד לא יצא די חובתו ואחריותו כלפי המלווה כי בדיעבד התברר שהוא נתן לו צ'ק ואין לו שאין לו כיסוי אבל ברמה העקרונית אם אין תנאי מיוחד ביניהם צ'ק הוא אמצעי תשלום ובזה הוא יוצא ידי חובה ולכן בוודאי וודאי שגבי נודר יכול הוא לפרוע את נדרו בין על ידי מזומנים בין על ידי צ'קים. אלא שבענייני צ'קים יש עוד אפשרות. אם הצ'ק הוא שלו, מאחר והצ'ק הוא אה קלה, עבד, נקרא, מלבד נייר. ודמי הצ'ק עצמו הוא לא הפסיד שום דבר, כי מכיסו עוד לא יצא שום דבר, כי הצ'ק לא הוגש לגובה ולכן יתן צ'ק אחר וכך יפרע את חובו. או יפרע את נדרו אבל אם קיבל צ'ק מצד ג' והוא איננו יודע מי נתן לו את הצ'ק כי הרבה פעמים צדק גימ נותן צ'ק והם חתימת עשב שאתה לא יכול לפענה אוכלתה במיוחד שמדובר באדם שהוא בעסקו זבן מוכר נותן צ'קים מקבל צ'קים מכל מיני בני אדם אז לא תמיד מזוהים והועיל ולא תמיד מזוהים עכשיו נוצרה בעיה מי שיכול להרוויח מכל העניין זה בעל הצ'ק דהיינו מאחר והצ'ק הזה קובש ונתקלה אז זה שנתן את הצ'ק יכול להרוויח כי הרי הוא לא גש לגובינה אבל מצד שני הלובה עם נתן פרעון חוב בצ'ק כזה למלווה הרי סוף סוף הוא לא קיבל כלום כי סוף סוף עדיין לא נפרע שק וכן בנדר הוא עדיין לא פרע את נדרו אלא אם כן הלובה נתן צ'ק כזה למלווה והמלווה הוא אשר ברשלנותו גרם לכך שהצ'ק הזה יתקלה במקרה כזה הלובה כבר לא חייב באחריות כי זה הגיע לידיו של המלווה והמלווה הוא שפשע שעל ידי זה שהוא גרם לקילו על ידי שהוא לא פעל בדרך הנכונה וכן אותו דבר אם ניתן שקצת ג כל שהגיע ליד המלווה או במקרה של נדר כל שהגיע לידי הגבאים שהם המוסמחים להוציא קבלות ולגבות חובות במקרה כזה אם הם פשאו בשמירת הצ'ק בגשת הצ'ק לגובינה הוא מבחינתו יצא ידי חובה כי סוף סוף לא יש חפר כי צד גיבל ממנו סחורה נתן לו את הצ'קתשלום זה שהצ'ק לא הוגש לתשלום מי שהרוויח את זה בעל הצ'ק אבל זה שנתן את הצ'ק כפרעון נדר הוא עצמו כבר הפסיד להוציא מכיסו כי הרי הוא שילם סחורה עבורצ הזה. אז כאמור אם הגבאים הם שהתרשלו אז זוהי בעיה שלהם זו בעיה אחרת. באיזה מידה הם חייבים לבית כנסת. זה כבר עניין אחר צריך לדון בו בהזדמנות אבל קודם כל מבחינת חובתו של הנודר. אז אם כן איפה הדבר פשוט שאם אדם נתן צ'ק צ ג לגבאים ואם אצל הגבאים הנזק הזה שהצ'ק נתקלה רע נאבד באופן כזה שלא ניתן לקבות ממנו. אם עדיין הנודר יכול בכל זאת להיזכר ולהגיע אל אותו צד ג ולשכנע אותו וכולי וכולי, אין דבר יותר טוב מכאח כדי לצאת ידי שמיים. סוף סוף הוא נדר. והנדר הזה הוא נדר אישי. הוא לא נדבה שחלה על משהו ספציפי, אלא הוא נדר. אז שיעשה את המעמץ הזה. אבל אם לא, מבחינה זה הוא כבר פטור. עכשיו ניגש לעניין של אותו נודר שמסר למתפלל ממתפללי בית הכנסת. המתפלל הזה הוא איננו גבאי מוסמח אלא הוא מצא מתפלל בצורה מזדמנת. אמר לו עשה לי טובה נסור את השק הזה לגבאים על חשבון הנדר שנדרת. פרעון הנדר שנדרת. והשליח כאמור שם את הצ'ק בכיסו והרע מה שר לצ'אט במקרה הזה הנה אנחנו מוצאים בהלכות מלווה ולובה פרק טז הלכה ב היה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זה שאני חייב לו אם בא לחזור אינו חוזר והוא חייב באחריותם עד שיגיע המנה לשמעון נעצר כאן יש עוד חלק שני שלא נסבך אותכם בכך אבל כדי לחדד את דבריו של הרמבם אקרא לכם את ההלכה המקבילה בשולחן ערוך חושפט סימן קכה סעיף א' ראובן שהיה חייב מנה לשמעון או שהיה לו פיקדון בידו ואמר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא לחזור בלתלו ממנו אינו יכול דולך תזכי דמה ומיד כשהגיע ליד לוי זכה בשבילו לשמעון לפי כך בין מת לובה או מלווה יתנו ליורשי שמעון ומכל מקום ראובן חייב באחריותו עד שיגיע ליד שמעון שולחן ערוך העריך יותר מדבריו המתומצתים של רבנו ולכן ההלכה מתוך דבריו יכולה להיות בקלות יותר מובנת מדבריו המתומצים אף על פי שהם בהירים רבנו ובכן בזמן שלובה שולח פרעון חוב על די שליח לעמלווה אם השליח הוא של המלווה מן הרגע שהכסף הגיע לידיו של השליח פטור הלווה. כיוון שידיו של השליח, כידיו של המלווה. אם השליח הוא של הלובה, לא של המלווה, אז יש לנו כאן התייחסות כפולה ומעניינת. אם אומר השליח למלווה, תשמע, אני בדרכי אליך, לא נמצא אותי, הוא ביקש ממני למסור לך פרעון חוב וסך כך וכך. אמר לו, וקם פדר. בוא, ברוך הבא. עכשיו רבותיי, לאחר חמש דקות מצלצל עוד פעם השליח למלווה, אומר לו, "מצטער, קיבלתי כעת טלפון מהלווה הוא אומר שהוא רוצה את הכסף בחזרה." אומר המלווה לשליח, "עצור, אני משרף." אומר לו, "אבל ממנו קיבלתי." אומר לו, "אוקיי, אני הולך לרב, אני הולך לדין תורה." הולך לדין תורה, שואל את הרב, הרב אומר, אתה צודק. מן הרגע שאמר הלובל השליח זכה עבור פלוני אלמוני אזי הכסף הזה כבר שייך למלווה מפן אחד של העניין. דהיינו שהלובה לא יכול לחזור בו אלא הכסף כבר שייך למלווה. ואם הלובה נפטר הכסף הזה או אם המלווה נפטר הכסף הזה מעובר לורשי המלווה ולא ללובה. וכן אם הלווה נפטר הכסף עובד למלווה ולא ליור שהלווה כי כבר זכה בו המלווה מןרגע שאמר לו הולך כסף זה לפלוני זכה כסף זה לפלוני אבל למרות שלמלווה יש יתרון בכך שכסף שנשלח אליו כבר חוב כבר אסור ללובה לחזור בו בכל זאת מאחר השליח איננו של המלווה אלא של הלובה השלי הלובה חייב באחריות הכסף עד שהכסף יגיע לידיו של המלווה. כלומר, אם השליח נאנס ונשדד בדרך, חייב הלווה לפרוע. כיוון שזה חיוב אישי, אז לזכור היה עד שהגיע כסף ל המלווה. אותו דבר רבותיי, כלפי הנדר. הוא לא יוצא ידי שמיים עד שהכסף הגיע לידי הגבאי. המתפלל, המזדמן. הוא שליח. אמנם יש יתרון להקדש לבית כנסת שזה כבר של הבית כנסת ואין הלובה יכול ואין הנודר יכול לחזור בו אבל הוא חייב באחריות עד שהכסף יגיע ליד הגבאים המוסמכים ולכן עכשיו שהצ'ק קובץ ונתקלה הנודר חייב כי הוא חייב באחריות עד שהגיע לידי הגבאים כמו שהלווה חייב עד שהגיע לידי המלווה כאמור שאלה הראשונה אחרת האם השליח חייב באחריות כלפי הנודר כלפי הלווה או לא כלפי הבית כנסת או כלפי המלווה הוא איננו חייבחריות כי הוא לא שליח שלו אבל האם הוא חייב באחריות כלפי הלווה או כלפי הנודר בעזרת השם מחר נפא השם שיגזור עלינו שם בחיים רבי חניה בן גשם